כשאני נתקלת במישהי עם ניצוץ בעיניים שבדרכה לכבוש את העולם, תמיד מסקרן אותי לדעת איך ׳זה׳ קרה…איך קרה שהיא כובשת את העולם? איך קרה שהיא כובשת אותו במקום כזה מטורף וממש לא פשוט? איך קרה שהיא נאמנה לעצמה ולצפון שלה? איך קרה שלבד ב10 אצבעות היא עושה את מה שהיא עושה? ….ואז אני גם מתחילה להעריץ אותה והופכת לגרופית….גרופית שקטה…אבל גרופית.
פגשתי בניו יורק שלי מישהי כזאת. כבר מזמן. ואנחנו על אש קטנה ונעימה. ליאת ברקו.
ליאת ברקו גרה בניו יורק בטרייבקה סלאש בטרי פארק. לבד לבד עם חלום ואהבה אמיתית למוסיקה (לא כזה של ׳טיילור סוויפט׳ פוגש את ׳בריטני׳ אלא רציני כזה ועמוק) היה לה vision והיא מגשימה אותו כל יום עם חיוך י פ ה (היא ממש יפה…למרות שזה לא קשור אבל ממש מוסיף 🙂 ) וblood sweat and tears. היא מצליחה להרים בניו יורק הופעות של אומנים ישראלים (שלמה ארצי, אהוד בנאי, דנה ברגר ועוד) ולסחוף אחריה המונים. תכירו את LBNY Productions שהוא כל כולה שלה. שלה מהבית.
כבר כתבו עליה, ראיינו אותה וצילמו. אבל אני רציתי לשאול אותה את השאלות האמיתיות והעמוקות של החיים. או שלא 🙂 סתם שאלות בנות וכייפיות. ליאת חייכה, המיסה אותי, וענתה.
מוזמנים להנות איתי :
בת 44, נשואה +2, בארה״ב 18 שנים, שכונת מגורים בניו יורק- טרייבקה
עברה לפה בעקבות אהבה……כמובן……ואז מצאתי את האהבה המיועדת שלי פה בניו יורק
דבר ראשון הכי חשוב:סקס אנד דה סיטי או גירלז
ברור . סקס אנד דה סיטי, מתביישת להגיד אבל לא מכירה את הסדרה השניה…..
קרי, סמנטה, שרלוט או מירנדה?
בצעירותי נורא רציתי להיות קרי, היום אני מבינה שיש בי שילוב כלים של כל אחת מהן
את חיה בשגרה או בסרט?
לפעמים בשיגרה של ילדים, עבודה, לחץ, לוגיסטיקות וכו ולפעמים בסרט: מסג"ים, חופשות ,הופעות ורוק & רול:)
ה׳מקום שלך בעיר – פרטי ונמקי
קפה וואה מהיום הראשון שלי בניו יורק (בריאן בעיקר 🙂 הגרוב והאנרגיה של ההופעה שם עושה לי את זה ברמות. כל אורח שעובר דרכי נלקח לשם אם זה מישפחה, חברים או אומנים שאני מארחת.
חברות- מי ומי?
חברות בעיקר ישראליות – לא מתחברת לאמריקאיות. יש כמה אחדות מיוחדות שהן ממש כבר כמו מישפחה אך יש לציין ששתי החברות ילדות שלי מהארץ עדיין נחשבות החברות הכי טובות שלי ומלוות אותי כבר 30 שנה בכל המסע שלי. המרחק ביננו לא ניתק אלא רק קירב
הדבר הכי משמעותי|כייפי|מדהים|שעשית בעיר בזמן המגורים פה
-"soundshine" ארוע התרמה ראשון מסוגו שהפקתי בשנת 2008 בעקבות הסמינר של הפרום-לנדמרק. המטרה הייתה לגייס מתנדבים שיילכו שבי אחרי ויירתמו למשימה שלי כתרומה לקהילה- מין סוג של " pay it forward" : חלום ילדות שלי היה ללמוד פסנתר ותקציבית דאז זה לא הסתדר אבל רציתי לאפשר זאת לילדים שנמצאו במצב שלי. יצרתי קשר עם 10 ישראליים קליברים בעיר שסחפתי אחריי במשימה שלי והרימנו יחד את הערב הזה ערב שכולו התרמה לאפשר לילדים מיעוטי יכולת ללמוד מוזיקה. הפקנו מסיבה ברזילאית בsob's עם כ-30 מתופפים(כמו בתהלוכות בעיר) , רקדני קפוארה, ורקדניות ברזילאיות כאילו הגיעו מהפסטיסל בריו, עם ההופעה של הלהקה האגדית של קפה וואה, נאומים וכו. הצלחנו לגייס $10,000 והכל נשלח לארץ לבית ספר של עולים אתיופים במבשרת ציון.
בזמנו עבדתי כמנהלת משאבי אנוש עם תואר שני בפסיכולוגיה ומשכורת יפה אך כתוצר ישיר של הפרויקט הזה גיליתי את עולם ההפקות וכמה שזה תפור עלי אז זנחתי את העולם הצווארון הלבן לטובת יצירה ותשוקה , ובעקבות זה הקמתי את חברת LBNY Productions והדובדבן כתוצר הוא בהחלט ההפקה ההיסטורית של שלמה ארצי במדיסון
הזדמנויות שנוצרו בעקבות עבודה או חיים בניו יורק
קשה לי לשים את האצבע על דבר אחד כי אני רואה כל יום כהזדמנות ובכל פעם ממנפת את זה לכיוונים אחרים.
בגדול החיבור האוטנטי שלי לעצמי אם זה במישור הרוחני, האישי, או התעסוקתי. החיים שלי בניו יורק הביאו לי המון אפשרויות והתחבטויות כאחד ובכל פעם שמה לי מראה ענקית כזו אל מול עצמי במסע של החיים שלי
מה הכי חשוב לך בעיר כאמא|אשת מקצוע
כאמא-זה להעניק לילדים שלי חום ואהבה. שידעו שאמא זה הבית.מתבטא במלא נישוקים וחיבוקים ובעיקר הענקת ביטחון עצמי ושהכל אפשרי
כאשת מקצוע- זה לעסוק במה שאני אוהבת וחושקת בו שתהווה לי סיבה מספיק טובה לא לחזור לארץ
למשפחה – מה ניורק עשתה לכם
איחדה אותנו כתא משפחתי כי יש לנו רק אחד את השני, בלי סבא, סבתא ודודים…(לטוב ולרע)
פריט הכי שווה שרכשת בעיר
לא קשורה לרכוש, בעיקר לחוויות המצטברות בעיר ובכל זאת נוצה אינדיאנית שקניתי בפסטיבל התופים השנתי שקורה לאורך נהר ההדסון
החנות שלך
Restoration Hardware
המקום אליו את בורחת
תלוי בעונות השנה ובנסיבות הבריחה, זה יכול ליהיות לחדר כושר עם מוזיקה כשאני בעיניין, או על הגג של הביניין שלי בטרייבקה או לטיילת בנהר – יש שם בריכת דגים זהובים עם ברווזים וקני סוף שאני קוראת לזה הגן היפני הפרטי שלי
Say No More. ליאת לא נשפכת במילים, יש לה עבודה, היא מתקתקת וכל הרגש נשמר למוסיקה ולעשיה. אני נסחפתי איתה.
מ ד ה י מ ה.
תודה חברה שלי!! מעריצה מרחוק.
עוד נשים מדהימות שהכרתי:
