בין סוסוני ים לברווזים
בשיטוט אחד עם קרייבינג רציני לכל דבר סיני, מצאתי את עצמי בצ׳יינטאון כמובן בין דוכני סוסני הים היבשים לבית המרקחת שבו עלים מספקים תחליף לאדוויל, פניסטיל או קלבטן. בין מסעדות שבו הפקינג דאק מביט אלי מהחלון כולו נימוח ומטפטף (כן, גם לי התחושה פה היא איפשהו בין גועל לרעב) ובין כלבלבי פלסטיק שעושים סלטות על המדרכה.
ולא ציפיתי למשהו אחר. What you see is what you get. צ׳אינטאון אסלית.
אבל כמו שאלון מזרחי (נו…כדורגל וכזה….) תמיד אומר ׳אני רוצה לשחק באירופה וגם בספרד׳ גם אני רוצה גם וגם…גם אסלי וגם הפתעות, גם תיירותי ומהבהב וגם סודי ונימוח. הכל מהכל. אז מסתבר שאפשר.
היום צ׳יינטאון היא כבר לא רק אולד סקול. הרי צ׳אינטאון החלה כקהילה צפופה צפופה של עולים חדשים מסין שמצד אחד חיפשו את העולם החדש, הזדמנויות חדשות וחיים אחרים ומצד שני לא היו מוכנים לוותר על המנהגים, הקהילה, והשפה.
השכונה עם אופיה המעניין והמסקרן לאורך השנים משכה אליה עוד ועוד תיירים וכיום היא שילוב של אותנטיות ותיירותיות. גם וגם. ולמרות זאת, ובזכות זאת, האופי שלה מתאים לכולם.
אבל….אם מיציתם את ה׳הכל כלול׳ הסיני (אוכל, מזכרות, וחנויות כלי חרס) תתפלאו לדעת שיש פה עוד דברים. לא צפויים. ואני גיליתי מקום אחד כזה.
Uniqulee
במקרה, בהליכה שקטה של בוקר על רחוב Mott מספר 36, כמעט ופספסתי את החנות הקטנה הזאת. הצצה אחת לחלון ראווה ולכיוון הדלת הפתוחה וידעתי שאני חייבת להבין מה קורה פה. הכי לא צ׳יינטאון שיש. אוספים על אוספים של כל מיני קטנים, עתיקים, מעוצבים, צבעונים, משופשפים, מנצנצים וחדשים מהשקית.
לי, בעלת המקום גדלה בהונג קונג ועברה לניו יורק עם המשפחה, כמו הרבה מהגרים אחרים מהשכונה. אבל מהר מאוד התחילה המשפחה לעבור ממקום למקום ברחבי ארצות הברית בעקבות עבודה. לי התבגרה והחלה את דרכה העצמאית בתחום האופנה והעיצוב ובעקבות הטעם הטוב שפיתחה והעין המדויקת, עבדה עם חברות תכשיטים כדי למצוא להם פריטים מיוחדים, מקורים ואקסקלוסיבים ברחבי העולם. פה לי רכשה ניסיון עסקי ובשינוי כיוון החליטה לחזור למקורות הניו יורקים שלה, לחזור ולהחזיר לשכונה. היא פתחה את Uniqulee לפריטים שהיא אוספת מרחבי העולם וגם תוצרת מקומית שמתאימים לחזון של החנות.
אבל עזבו מסורת, סיפור, אישה חזקה, וחפירות.
בין כסף לזהב
בואו ותסניפו קצת הסטוריה במנעולים מתחילת המאה, חיילי בדיל עם צבע מתקלף ואוסף שעונים שמתאים לי בול על שולחן הכתיבה. יש גם ויטרינה יפיפיה של תכשיטי כסף עתיקים, סיכות שנהב (לא שאני בעד אבל הן כ״כ יפות), ומראות כיס נשיות שבטח היו של איזה סבתא של סבתא. קצת יותר מודרני – נרות ותיקי קנווס, ובקבוקוני זכוכית צבעונית ( ירוק עמוק, כחול מבהיק, אדום).
אם יתמזל מזלכם והבעלים, לי, לא תהיה באיזה מסע לשוודיה העתיקה חופרת בארגזי המרתף של טירת מלכים בת שבע מאות שנה אלא בחנות – תשאלו אותה שאלות. על הפריטים, על המסעות, על מחשבות של אנשים אחרים שבאים לחנות, עליה. היא תשמח לשתף עם דעות לכאן ולכאן על כל מיני. אבל תנו לה סיבה לשתף – שתפו גם אתם. אם תנסו להצטלם איתה…לא מבטיחה שתצליחו – ניסיתי והיא לא ששה. אבל עזבו – תתרכזו במה שבאמת חשוב ….מה לוקחים הביתה מפה? או יותר נכון. מה לא?!
בין הארנק שלי לשקית
לא שזה משנה, אבל רק לסקרנים (או סקרניות…אתן יודעות בדיוק מי אתן…) – מנעול ומפתח משנת תרפפ״ו, תיק קנווס שכתוב עליו Chinatown (אבל שווה כזה), ושני חיילי בדיל. שיהיה.
אה ועוד דבר – כתבי על המקום המתוק הזה בספר שלי (כן כן כן ! מוציאה ספר עוד שניה וחצי. עוד שלושה שבועות בחנויות, כבר עכשיו אפשר לרכוש ברכישה מוקדמת באתר, ממש פה) ועוד על המון מקומות קסומים, קטנים, טעימים, מיוחדים לכולם. Enjoy. באמאשלי.
עוד מקומות קסומים בניו יורק:
תכשיטי וינטג׳ בPippin – הגעתם לעולם אחר
והכל מהכל בספר שבע שעות אחורה | מדריך לאוהבי ניו יורק
