יושבת לי בשקט בשקט באיזה לאונג׳ של איזה לודג׳ בערבות ילוסטון פארק.
השעה 10:02 בלילה והכל הכל שקט. אני אחרי מקלחת מפנקת, בטרנינג מקורס מכיו״ת עם כוס תה מהבילה לידי.
מוקפת בקורות בקתת העץ שרואים בכל אחת את ההסטוריה שהיא עברה ביער והריח באויר הוא של שרף ואדמה לחה. בחוץ קריר, שמיים כ״כ צלולים שרואים עד מאדים בערך והזאבים מענגים את השקט ביללות מסתלסלות.
אח….איזה טיול…טבע טבע ועוד טבע.
הריאות שלנו מתנקות מהאויר הניו יורקי שמהול בריחות מרק ג׳ייקובז ונקניקיות, ומתמלאות בניחוחות סוסי פרא וכלור (מהג׳קוזי שיש במלון….מה לא?!). הנופים עוצרי נשימה. פסגות מושלגות בבאנף כשלרגלם אגמים בצבעי תורכיז עזים של הקאריבים. ערבות חשופות בגווני זהב שפרושות עד האופק במונטנה שאותן מנקדות עדרי פרות כשאין שום גדר או חווה באופק. אסמים אדומים כמו בספרים צצים מדי פעם משום מקום יחד עם ערימות חציר ציוריות……רק לרוץ ולהתפלש בהן.
בחווה שאימצנו לשלושה ימים התאהבנו בסוסים, ברכיבות, בקאובוי החסון שלקח אותנו תחת חסותו ושהקטנה פיתחה קראש קטן אליו (והוא אליה), בשקט, בחופש. ובין החוויות והמראות החדשים ……המשפחה. המשפחה שמרגע לרגע מתגבשת, נרגעת, פורצת מחסומים ומשפרת את יכולת התיקשור להפליא.
ממש.
״אמא, כל מה שאנחנו רואים פה זה אגמים…מה נהיה?!״
״אמא, באוקטובר שהטיול הזה כבר יגמר….כדאי לי לצבוע את השיער לורוד פוקסיה או סגול מטלי?״
״אמא, את חושבת שבילוסטון יש פוקימנים?״
״אמא, כדאי לי את הטוניקה האפורה עם הפסים או הטייצ עם הנקודות לארוחת ערב?״ (בדיינר דביק באמצע שום מקום מאחורי תחנת דלק שלא עובדת כבר משנת 1973)
״אמא, בא לי להקיא״.
״אמא, את יכולה להביא לי מים, צ׳יפס, מגבון, מוצץ, שוקולד, את הטלפון שלך, את הטלפון של אבא, את האייפד שלי, את המטען, את המטען של אבא, את המחשב של אבא, לנגב לי את הטוסיק?״ (כשהגבר גבר יושב 3 ס״מ ממני)
״אמא, מממממצ׳עמם לי !!!!!!״ (7 דקות קודם סיימנו מסלול רפטינג דרגה 3.5 של 3 שעות).
״אמא, את באה ללאונג׳?״ ״אמא, את באה ללאונג׳?״ ״אמא, את באה ללאונג׳?״……(מסתבר שרק שם יש ווייפיי כדי שהמתבגרת תוכל לעשות עוד קליפ של מיוזיקלי)
״אמא, הוא נגע לי, עשה לי, משך לי, נשם עלי, שפך עלי, דרך עלי, שם ראש עלי, הסתכל עלי, עבר את הקו״.
״אמא, היא חייכה אלי, שרה בכיוון שלי, צילמה אותי בסלפי, הסתכלה עלי משחק באייפד, נכנסה לפני לחדר, עברה את הקו״
״אמא, בא לי להקיא״.
״אמא, תגידי לאבא…….״ (׳אבא׳ יושב לידי).
״אמא, למה אנחנו חייבים(!!!) לטייל בילוסטון״?״ (5 טיסות, 1300 ק״מ, מיליון דולר אח״כ).
״אמא, לרכיבת שקיעה הערב שבה אולי נראה דוב גריזלי, 3 במבי ותנין על גבי סוסי פרא שאולפו בפינה הכי נידחת של מונטנה, כדאי לי ללבוש את החולצת משבצות הכחולה עם הבנדנה הירוקה או את החולצת משבצות התכלת עם הבנדנה התורכיז?״
״אמא, תגבירי את המזגן….אמא, תחלישי את המזגן….אמא, אפשר לפתוח חלון?….אמא, אפשר לפתוחת את הגג?…..אמא, אפשר באוטו להיות רק בתחתונים?….אמא, אפשר את הוסט, סוויטשירט, קרדיגן, מעיל פוך שלך?״
״אמא, אני מקיאאאאאאההההההה״.כל כך שמחה שיצאנו לדרך.
