שניה לפני שנפרדנו מ Alaska, Seward בסופת רוח מטורפת שניערה את הקראוון כאילו שני תיכוניסטים, או ארנבות, הסתגרו בתוכו, סימנו וי גדול גם על ארוחת בופה על סירה, מחלת ים, ושנ"ץ מעולה. אה…כן….גם עבר לידינו ליוויתן – אבל מכיוון שמכרתי כיליה כדי שחמשתנו נעלה על קרוז של שבעתאלפים שעות לראות חיות בר בסיבבתם הטבעית הילדים נרדמו איש איש על כסאו או אמהם שניה וחצי לפני שמובי דיק הרים את זנבו לאויר והתעוררו שניה אחרי שהוא לקח נשימה אחרונה וצלל למצולות. מעולה. כל היום עמדתי על הרגלים וזה מה שהם מחזירים לי. שוין.
חזרנו צפונה לכיוון אנקורג' אבל שחס וחלילה הטבע לא יעלה לנו לראש…..עצרנו להסניף מלון ריזורט בוטיק הכל כלול בלי ארוחת בוקר עם מגבות ולחזור לישון בקופסאת הפח שלנו במגרש החניה כמו כלבלב עם הזנב בין הרגליים. כדי שלא לגמרי נרגיש מקופחים, אחרי הסתגרות בחדר עם מנהל המלון, הוא הסכים לטובת הנאה אישיות או הבטחות חוזרות ונשנות שאנחנו כבר מגרדים את הילדים ממעקה גרם המדרגות אם הוא יסכים שנשתכשך בבריכה ויותר חשוב נתפרע על מקלחת חמה פלוס חפיפה פלוס מרכך (במקרה של נויה פלוס שוב חפיפה פלוס שוב מרכך…נו…אמא….את לא מבינה כלום) קירצוף טוב מאחורי האוזניים ושאלות מעניינות ומקוריות מהילדים בזמן המקלחת המשפחתית.
שוב צפונה והפעם נפרדים מהים הצפוני (או איך שקרואים לו….כל עוד זה צפונית לאבן יהודה מבחינתי הוא הים הצפוני – גם אם קרוב יותר לנהריה) ופונים מזרחה להרים, לנהרות, לשלג – כן כן – שמעתם טוב. שלג ירד על עירי ועל הקראוון ביקיצה סוג של טבעית בחניון קסום סוף בין פסגות מושלגות וצבעי סתיו. מתסבר שהסתיו מתחיל פה באוגוסט. יפה להם האסקימוסים.
מכיוון שכבר שעתיים וחצי הילדים לא היו בפעילות אקסטרים…וגם אמא שלהם….אז למה שלא נטפס על איזה קרחון??? גילי שמע…ישר מצא תירוצים של גיד קרוע…ישיבת דירקטוריון……ילדה שצריכה החלפת חיתול…..(הקטנה כבר גמולה שנתיים…. ) ועשה פרצוף של נרדם. הבטתי מסביב והיחידה שלא היתה זריזה מספיק להסיט את העיניים ולא ליצור איתי קשר עין היתה הגדולה ובלי שהיא הספיקה להבין מה קורה – היא כבר היתה בחליפת שלג עם איזמל ביד ללכת לכבוש איזה פיסט. כפרה עליה.
מאון לאון כמו שיירה ממושמעת יצאנו לכבוש את קרחון מטנוסקה. 27 מייל של קרח פלוס איזה ממותה מינוס הסנאי שעוד לא מצא את האיצטרובל שלו. עידן הקרח 7.
הלכנו, עלינו, ירדנו, ליקקנו, השפרצנו, קפאנו, הזענו, צילמנו, נשמנו.
וכשחזרנו ה"מסכן" שנשאר מאחור כ"כ שמח לראות אותנו שהוא ישר נרשם לסיור הבא על ההר לעוד כמה שעות של שקט בתירוץ שהוא גם "ממממממממש" חייב לראות קצת טבע. טבע מאי אס.
