פיקצר דיס: אני מרוחה על הספה אבל בפוזה שמה שאני חושבת היא איטיליגנטית, לבושה במיטב אופנת קניון דרורים (אי שם בערבות השרון) עם עיניים נוצצות לעתיד. לעתיד שכולו, אותותו ׳את במנהטן׳ ו ׳שיקפוץ העולם׳, או לפחות כל השכונות הפרבריות. ו….עוד שניה מגיעים גם חברים עם אבק כוכבים עוד כרוך סביב הילתם הניו יורקית , שלפני דקה וחצי ירדו מהמטוס מהתפוח הגדול ובאו לספר, לייעץ וגם לקנא בנו קצת.
גופית דלתא ומכנסי בויפרנד
התקופה קייצית, אני כבר שבועות מסתובבת בגופית דלתא ושורטס שהיו פעם מכנסי שלושתרבעי שהיו פעם ג׳ינס בויפרנד שהיו פעם תלבושת משרד הייטק של ה׳הוא שיחייה׳. לרגלי כפכפי חיקוי הוויאנס מושלמים בצבע שבמקור היה לבן, כיום not so much.
לכבוד האורחים המכובדים, חוץ מפיצוחים, כי לא היה להם במנהטן, אבטיח אדום אדום (משוק אבן יהודה….שזה בעצם חנות מול הדואר עם המון עגבניות שרי סוררות בפינות החדר) שבטוח לא היה במנהטן, וקפה שחור (אין על הקפה השחור בריח שדות יבשים) שגם אין במהמטן (רק ככה לסבר את האוזן – יש הכל במנהטן, גם אדום אדום וגם שחור שחור……אבל אני נותנת לכל יוצאי הסיירות לחשוב שאין כמו פה, או שם, תלוי מאיזה צד אתה מסתכל), אניוויי, חוץ מכל זה, אני מנסה לתת לבית צביון של חו״ל – במקום הזמנה של רונית הגננת מגן מורן, ליום העצמאות, המקושטת בשאריות הנרות הכחולים מחנוכה שעל המקרר, אני תולה איזה גלוית עיצוב מדליקה שנראית כמו מה שאני חושבת היא דירה ניו יורקית טיפוסת (בפועל זה נראה יותר כמו הדירה של ניקול ראידמן אחרי שהיא רוקנה את divani center בראשון (not that there is anything wrong with that). אני דוחסת את כל כלי הפלסטיק של הים שזרוקים על הדשא, עם שאריות חול מלפני שנתיים, מתחת לכיור ומנסה לפזר את ריח הקוטג׳ באויר עם ריח הסאבוויי או נקניקיות רחוב (שמבחינתי לשניהם אותו הריח).
ניקול ראידמן אצלי בבית
ואחרון חביב, שעתיים קודם – עולה לארון בחדר שינה לבחון את כל הגרדרובה ולבחור משהו שיגיד ׳אני כזאת קולית שברור שמקומי הוא ממש לא בין כרמים ושדות אלא בין גורדי שחקים ואספלט שחור׳ וגם ישדר ׳אני אמנם מרוחה על ספה עם טרנינג מקורס מכיו״ת אבל תוך שניה אני עולה על סטילטו אדומים בוהקים ואני לגמרי קרי ברדשאו בעונה 1 פרק 314׳ וגם יריח כמו ׳הבגדים עלי הם מהסיבוב שופינג האחרון שלי על ברודוואיי בסוהו ואני כ״כ נינוחה בהם שאני עושה איתם ספונג׳ה כל יומיים אפילו שהם במחיר של משכורת חודשית׳. בקיצר – לתת פייט רציני בתחום הסטייל, העיצוב והלוק לכל אחת שתכנס בדלת. לגבי הגברים – ממש לא עיניין אותי – מבחינתי שילבשו את אותה החולצה מקורס קצינים קיץ 91׳ וכשיתכופפו יראו להם את החריץ.
frankly my dear i don’t give a damn
להשלמת הלוק עליתי על מגפונים שראו ימים יפים יותר (כאלו שהצדיקו מגפוני עור, לא כאלו שצעקו ׳תגידי את נורמלית, מאתיים מעלות בחוץ, גוף פולני שקוף בלי גרביים לא הולך טוב עם עור פרה שחור מעובד׳)
שטיח אדום לדוד מאמריקה
החברים הגיעו, התחבקנו (ארוכות מידי לטעמם ולטעם כל בן אדם נורמלי….פשוט רציתי להסניף מקרוב קרוב איזה ניחוח יש לישראלית ניו יורקית שחיה בגורד שחקים בלואר איסט סייד) והתיישבנו לדבר על הא ועל דה. כאילו אנחנו מלניה וטראמפ במרפסת בטראמפ טאוור (זאת הפעם האחת והיחידה שאני ארשה לעצמי להשוות אותי לזוג הזה…..there is everything wrong with that) הם מספרים, אנחנו מריירים, ואני מנסה לשבת בפוזת מלכת אנגליה, עם בגדי המלך החדשים (תרתי משמע…) עם נינוחות של גלידה בים בסוף אוגוסט בחוף פולג. ואז אנחנו מגיעות לנושא שיחה חשוב ביותר, שבשבילו בכלל עשיתי פרצוף של ׳אנחנו מתים עליכם, התגעגענו נורא, בואו להתארח ונפנק אתכם׳, אבל בפועל כל מה שרציתי זה להבין ׳כשאני מורידה את הילד בגן, אני צריכה ללבוש מרק ג׳ייקובס או מספיק זארה?׳
shame shame shame
אני כולי מרוצה מעצמי מלוק הערב שדפקתי ומידי פעם כמו אשת טארטל מארץ נהדרת, מזיזה תלתל סורר אחורה (עדיין בלי הפן של ניו יורק) וחברתי הטובה א׳ מחדדת: ׳תראי, עניין הלבוש שם בעיר הוא די קריטי. מאוד מקפידים על הברנד, על ה fit על העונה ויש קוד מדויק לכל פעילות, יום, אירוע ומצב רוח. למשל כמו שאת לבושה (אני מזדקפת ב-loveseat וחיוך חתולי עולה על פני מרוצה מעצמי עד לקצה הזרת הקטנה ברגל)…׳ היא עוצרת שניה ובוחנת אותי מכף רגל ועד ראש, החדר שקט להפליא, אפילו הכלב פתאום עצר את נשימות החזיר שלו, ׳את לא יכולה אפילו לרדת עם הכלב לסיבוב ב-6 בבוקר בסופת שלגים כשעל העיר עוצר׳. היא מסיימת.
הבנים מתאדים בצעדי גנב למקום הכי רחוק שאפשר מאיתנו, הכלב נכנס מתחת לספה ואני מרגישה זיעה קרב במורד הגב וכל תלתל ג׳ינגי סומר ומאדים עוד יותר. הערב נגמר, מתחבקים שוב, הפעם קצרות כולל בעיטה קטנה,שכבר יעופו הזוג המלכותי, ואני בורחת בבכי הסטרי לגוגל – להבין איזה שדרוג, עיצוב, קניות אני חייבת לעשות לפני שכף רגלי השמאלית דורכת בסקס והעיר הגדולה כשהדגש הוא לא סקס, אלא כנראה sacks.
הזמן עבר, עברנו לעיר הגדולה, השתדרגתי בלוק מעט, למדתי הרבה ופתאום, out of the blue או black (הצבע שלי יותר שחור אם אתם מתעניינים ובמקרה בבארניז לחפש לי מתנת לא משנה מה) מותג מעצבים החולש על הספקטרום הישראלי בואך ניו יורק–פריז–לונדון יוצר איתי קשר. איתי!!!! כמובן, שבשיחה הראשונה קיוויתי שירצו אותי כדוגמנית הבית אבל דיפ דאון היתה לי הרגשה שזה יהיה יותר בכיוון של להכין להן קפה….אבל נשארתי אופטימית. מה עוד יש לי בחיים??
Our Story
מפה לשם Our Story , ירידי ישראלי חוצה את האוקינוס ומעבר להבאת כל הטוב בתחום העיצוב והסטייל שיש בארץ לנשות ניו יורק, ניו ג׳רזי והסביבה רוצים שאני אני אני אני , טוב, ועוד כמה נשים ששמות אותי בכיס הקטן, לדבר על מי אנחנו בעיר הגדולה ואיך המצאנו את עצמו בעקבות רילוקיישן והחיים על הקו. יענו Our Story. הכי דוגרי שיש.
זאת אומרת, היזמית, קרין לאופר, שב-10 אצבעות הקימה בית למעצבים מובילים בארץ ובמה להרצאות, שיחות השראה וסיפורים מגיעה לניו יורק ומרעננת את הלוק האורבני, and she really really likes me ו גם את דנה סיני (האחת והיחידה מ -mamanhattan), עינת גפן (שפית עולמית), ואת שרון רמר (מנהלת לקוחות בבנק לאומי, שאשכרה דואגת שיהיה לנו כסף לשופינג)…… ומסביבנו מותגי אופנה שברור לי שברגע שאנשום אותם אולי אגיע לקרסוליה של שרלוט יורק (לא, עדיין לא קרי…אבל מתקרבת).
מפרגנת או שלא
אז כמובן שהסתכלתי מעבר לכתף לראות אל מי באמת פונים….אלי?! לא יכול להיות….טוב נו….. (עשיתי את כל האוונטות הפולניות) וכמובן שהסכמתי, סיימתי את השיחה איתה ודילגתי שוב לארון הבגדים, הפעם ממוקדת מאוד ללוק שיגיד ׳תדפקי הופעה, תראי אינטלגינטית, ובחרי משהו שלא מרמז על שום דבר שקשור בלהוציא את הכלב ב 6 בבוקר כשהעיר במצור׳. אה – ולא להזמין את אותה חברה שפרגנה לך בבבגדי דלתא דרורים.
מקווה לא לאכזב בלוק שצועק This is Our Story!!!
אז אם כבר, היריד המטריף הזה הוא בשיתוף פעולה עם ה JCC ב 20-22 לאפריל, ב Kaplen JCC ב Tenafly NJ
כל הפרטים פה וגם קישור לרישום. אז בואו. בלי תירוצים. הפרטים על הארוע
1 מחשבה על “Our Story, My Story, ואופנה | מתלבשת וגם חושפת בניו יורק”
נשמע כמו סיבה מצוינת להעלות על מטוס…