אוכלת גוגל ו social לארוחת בוקר | חן קאופמן משווקת לכן ברשת החברתית

חן ואני, מעבר לכך שאנחנו חולקות את אותו שם ׳קלי קלותה׳ לקהל האמריקני (אני הימרתי אותו למשהו שמתגלגל קצת אחרת על הלשון הלועזית כבר בגיל 8….) חולקות אהבה לאונליין. רק היא השכילה וצללה פנימה לעומק העניינים כדי להבין והיום כדי לעזור לאחרות ואחרים לצלוח את העולם הזה במקצועיות. חן עוזרת לעסקים ועצמאיים לחשוף את עצמם בכלים הדיגיטלים. זה כאילו פשוט, אבל believe you me צריך לדעת איך בדיוק וכל הזמן לעמוד בעדכונים.

שיחה על יזמות, קהילה, ישראליות ועבודה

אניוויי, אבל חוץ מזה היא אושיית ניו יורק סיטי וכבר יצא לנו לסייר ביחד בעיר הגדולה ולנשום את כל הפיח שלה ישר לריאות. חן פה כבר כמעט שלוש שנים עם בן זוג ושני ילדים ואמנם גרה בג׳רזי (נסלח לה) אבל ניו יורק אצלה כבר עמוק בוריד.

הושבתי אותה לשיחה וירטואלית שבה היא מדברת על הקשיים וההצלחות של הקמת עסק במקום, שפה, תרבות – הכל חדש. כ one woman show – איך עושים את זה ואיך משתחררים מהתחושה של ה׳זרות׳.

למה עברת לכאן לניו יורק?

עברתי עם המשפחה בעקבות הצעה שקיבל בן הזוג מהעבודה. קיבלנו את ההצעה בפורים 2017  ובלי לחשוב פעמיים אמרנו כן, פחות משנה אחרי זה כבר היינו כאן.  אפילו אמא שלי נתנה לנו אור ירוק ברגע שהגיעה ההצעה, רק אחרי כמה ימים ירד לה האסימון. בהתחלה זה היה קסום בעינינו, הכל היה חדש וכל דבר חווינו בהתרגשות.

הבעיה הכי גדולה במעבר, לפחות מבחינת החוויה שלי, הייתה להכניס את הגדול שלי למסגרת (אז הגיע מגן חובה בישראל היישר לבית ספר אמריקאי בלי שפה, כיום בכיתה ב׳).

יזמית בדם | מפגשי נשים וזה

מלבד זאת ממש השתדלתי להגיע לכל אירוע שהיה בקהילה שיתחילו להכיר אותי, אחרי שלושה חודשים שהייתי פה היו כאלה שחשבו שאני כבר שנתיים לפחות באזור. לאחר ארבעה חודשים העברתי מפגשי נשים ברילוקיישן יחד עם מישהי שהגיעה שבועיים אחרי, שכמובן הפכנו לחברות הכי קרובות, אפשר להגיד שעברנו מסלול טירונות ברילוקיישן.
לדעתי זה אחד הדברים שעשו את המעבר יותר קל (שוב הכל יחסי בחיים).
העברנו מפגשים אחת לשבוע וכך נחשפתי לעוד אנשים בקהילה והכרתי חברות מהממות שאני בקשר אתן גם היום.

איך הגעת לאן ומה שאת עושה היום

למזלי העסק שלי שורד גם במרחק גאוגרפי, היות ורוב העבודה מתבצעת און ליין. המשכתי לספק שירותים ללקוחות שלי בישראל (ניהול עמוד פייסבוק וקידום ממומן)  והיה לי עובד שניהל את הדברים משם.

כשקיבלתי את אישור העבודה המיוחל פה כבר היה חודש מאי, מי שגר כאן יודע שבתקופה הזאת כבר מתחילים להריח את סוף בית הספר, החופשות המשפחתיות ואני התכווננתי גם לחופשה הראשונה בישראל.
אז לקחתי את הדברים באיזי, העברתי הדרכות פרטיות ועשיתי ליווי לבעלות עסקים שגרות לידי (חלקן הכרתי דרך המפגשים שהעברתי, חלקן דרך קבוצות הפייסבוק וחלקן דרך האירועים הקהילתיים כאן).
בנוסף הצטרפתי כאחת ממנהלות הקבוצה של קבוצת הפייסבוק – ישראלים בניו ג׳רזי, שגם נתנה לי חשיפה.

התפנית המקצועית הגדולה

אפשר לומר שהתפנית הגדולה החלה שחזרתי מהחופשה בישראל וגם פה חזרו לענייני עבודה לאחר חופשת הקיץ.
פתחתי את המפגשים העסקיים הקבועים שלי שהעברתי בארץ, עשיתי הדרכות לעתים יותר תכופות והתחלתי לעבוד עם אנשים בקהילה בצורה שוטפת.

היום, בעקבות המצב (קורונה וכאלה..), וגם בזכות… העברתי את המפגשים הפורנטליים שלי לאון ליין כך שאני מאפשרת לישראלים מכל העולם להצטרף אלי, וזה כיף גדול. החיבור הזה בין כולם ללא תלות במיקום – מדהים בעיני.

החלטות מקצועיות

אחת ההחלטות הכי קשות עבורי הייתה להיפרד מהעובד המדהים שהיה לי בישראל. זה כבר נהיה מסובך עבורי מבחינת בירוקרטיה ובנוסף היו לקוחות שהמעבר היה להם קשה ונפרדנו כחברים טובים.

הקשיים בעבודה

אני חושבת שהדבר שהכי מוזר לי עדיין או לא התרגלתי אליו זה השקט היחסי בחודשי הקיץ/ חופשות החורף/ אביב/ חגים. כמובן שיש לי לקוחות שזה השיא אתם, אבל רוב בעלי העסקים הקטנים נמצאים בסוג של חופשה, פחות מגיעים להדרכות. בעוד שבישראל זו הייתה התקופה הכי חמה שלי, כנ״ל גם בזמנים של חגים. לא יודעת להגיד אם זה באמת ככה או רק חוויה סובייקטיבית שלי שחוה כרגע ואולי תשתנה עוד. קושי נוסף שחוויתי בעיקר בהתחלה היה האתגר להגיע למקום שלא מכירים אותי. נידרשתי להוכיח את עצמי שוב, שיסמכו עלי וידעו מה אני עושה ואיך. לאחר שנים של עבודה כעצמאית בארץ ועבודה נון סטופ מבלי כמעט צורך לפרסם באופן אינטנסיבי זה לא פשוט.

איך מוצאים קליינטים או פרויקטים חדשים?

אני אישת משתדלת להיות מעורבת בקהילה שלי. אני מאמינה קודם בחיזוק הקשרים בבית והם כמובן מפרגנים באהבה. מלבד זאת כמובן מפרסמת ברשתות החברתיות, מוציאה סרטוני יוטיוב עם הדרכות וגם משם מגיעים לקוחות ובנוסף יש לי את האתר שמופיע בגוגל וגם ממנו אני עדיין מקבלת עבודה מישראלים.
כרגע המיקוד שלי הוא בעיקר בישראלים שחיים בארה״ב, עבדתי גם עם אמריקאים ונהניתי מאד.
זו בהחלט עוד מטרה שיש לי ברשימה.

למה את אוהבת את מה שאת עושה

ואוו!!

שאלה מצוינת. במיוחד בימים אלה שאני מדייקת את העשייה שלי ובמה רוצה להתמקד.
הבנתי שאני נהנית בעיקר מההדרכות. לא משנה אם זו הדרכה פרטית או הדרכה קבוצתית. פרונטלי או און ליין 🙂 נהנית לעזור לבעל עסק שמגיע עם שאלות ותהיות ולעשות לו סדר בכל מה שנוגע לשיווק באינטרנט.
אוהבת לשמוע את ה״אסימונים״ נופלים, את ההתלהבות לגלות דברים חדשים ולשמוע את גלגלי המוח שלהם עובדים יחד אתי.

נקודות שבירה

אני חושבת שנקודת השבירה העיקרית היא עדיין ההשוואה לארץ, מה היה לי בישראל ומה עכשיו. במיוחד בהתחלה. גם קצב החיים פה אחר, רגוע יותר. מצד אחד זה מעולה לי (בעיק בראייה לאחור) בארץ הייתי עובדת מלא ללא הפסקה.

הדברים בהתחלה לא היו פשוטים בכלל, ההסתגלות לרעיון שאני יותר עם הילדים, הפיכה למין ״עקרת בית״ כזאת עד שאישור העבודה מגיע.
ההבנה שאת זרה במדינה לא שלך, מהדבר הכי קטן כמו ללכת לעשות קו אינטרנט ואומרים לך לא כי אין לך קרדיט ולא יודעים מי את (כעבור כמה זמן הם רדפו אחרינו כבר), הוצאת רשיון נהיגה שמצריך מבחן תיאוריה (מה לי ולתיאוריה עכשיו?) בעצם כל דבר קטן שנראה מובן מאליו למי שחי במדינה שלו הפך לסיפור.

וכמובן הכי נוגע – המשפחה. לזה אין תחליף בשום מקום בעולם (במיוחד בתקופות של חגים, ודברים שקורים כמו אירועים בריאותיים (אבא שלי עבר אירוע מוחי, טפו  טפו יותר טוב עכשיו) ולהבדיל שמחות שמפספסים (אחותי הקטנה והיחידה ילדה בן ראשון).   
 

דרך עיניים של אחרים | הבדלים בין פה לשם

סגנון החיים הרגוע יותר, אני אישית גרה בפרבר בניו ג׳רזי כך שקצב החיים בהחלט שונה ממנהטן או מישראל ובהחלט שונה מהמקום אליו הגעתי (גרתי במרכז הארץ) וקצב העבודה שהייתי רגילה אליו (לטוב ולרע). אפילו העבודה עם הישראלים שחיים פה מרגישה לי יותר רגועה כאן לעומת ישראל.
פחות לחץ על העבודה לעומת מה שחוויתי בארץ, יותר שמירה על גבולות (או שגם אני השתניתי..)

 עוד דבר שאני לוקחת ושיניתי אצלי זו האפשרות לראות את עצמי דרך עיניים של אחרים שלא מכירים אותי שנים, לא חוו אותי מתפתחת וגדלה למי שאני אלא קיבלו אותי עכשיו. בגיל 35 (כשהגעתי לפה) ולשמוע איך חוו אותי. חלקם לא הבין מה נפל עליהם, מי זו האישה האנרגטית הזו, שמפרסמת ונמצאת בכל מקום ורק הגיעה לפה.

זה מעניין לשמוע איך נראית בעיניים של אנשים שלא מכירים אותך. כי מבחינתי זו אני, תמיד הייתי ככה וזה גם סוג האנשים אתם עבדתי.
אבל להגיע למקום אחר, סטייל קיבוץ ליד ניו יורק, שהוויב אחר לגמרי ואת מגיעה עם איזשהן מחשבות בראש וצריכה להתאים את עצמך תוך כדי שמירה על מי את והאופי שלך זה אתגר אמיתי שחיבקתי באהבה.

נקודות אור מקצועיות | אמרו לי שהמבטא מגניב

אני זוכרת שממש התרגשתי שעברתי את ההדרכה הראשונה שלי באנגלית. זה נשמע קצת פאתטי אולי, אבל ממש היה חשוב לי שהם יאהבו ויתחברו. לא ידעתי איך האמריקאים ״יאכלו״ אותי. 
בתור מישהי שההדרכות הן בדם שלה, ואני כל כך נהנית מהן היה לי חשוב שזה יעבור באותה צורה גם בשפה שהיא לא שפת האם שלי. גם אם האנגלית שלי זורמת יחסית (תמיד בעיני יש מקום לשיפור),  ונכון שהפייסבוק הוא גם ככה באנגלית אבל יש המון בין לבין. אז ההדרכה הראשונה צלחה בשלום ועוד אמרו לי שהמבטא שלי מגניב (לא סובלת את המבטא הישראלי שלי באנגלית, הבן שלי צוחק עלי) יצאתי בעננים.

בוסט של אנרגיה מהקהילה

 
עוד ציון דרך חשוב היה להעביר לישראלים בקבוצת הנטוורקינג הישראלית במנהטן הדרכה על פייסבוק ולקבל פידבקים חיוביים. זה החזיר אותי הביתה, למקום הנוח שלי. במיוחד שקיבלתי הודעה באותו בוקר שאבא שלי עבר אירוע מוחי. הגעתי למקום שאני לא מכירה כמעט, העברתי את ההרצאה עם כל זה וממש הרגשתי שאני מקבלת בוסט של אנרגיה חיובית. ומחודש מרץ לאור המצב בעולם הכל עבר למפגשים און ליין כך שמצטרפים אלינו ישראלים מכל מקום בעולם וזה מרגש אותי, החיבור הזה, לא משנה היכן נמצאים בעולם.

אנשי מקצוע ישראלי באמריקה אבל לא רק

רוב אנשי המקצוע שהתחברתי אליהם הם אנשי מקצוע ישראלים ואפילו יצא לי לעבוד עם כמה בשיתוף פעולה. במרץ 2020 הייתי בכנס השיווק הדיגיטלי העולמי בסן דייגו ושם התחברתי לאנשי מקצוע אמריקאים בעיקר מכל רחבי ארצות הברית. נהניתי מאד ליצור קשר ולהכיר, אבל בהחלט שיותר נעים ונוח לתקשר עם ישראלים, התרבות היא אותה תרבות והשפה פשוטה ונוחה. אין ספק שאם אכיר בעל מקצוע אמריקאי שאקבל ממנו שירות טוב או אעשה עמו שיתוף פעולה מוצלח אז בהחלט אמשיך לעבוד אתו ולהפנות אליו וכבר יש לי כמה כאלה שעובדת אתם במסגרות אחרות.

חברות ניו יורקיות– ישראליות או אמריקאיות?

הרוב המוחלט של החברות שלי הן ישראליות / ישראליות שחיות כאן המון זמן. שוב מאותו מקום של תרבות, שפה והבנה זו את זו. יש לי גם חברות אמריקאיות (אפילו מישהי שהכרתי בכנס בסן דייגו ושמרנו על קשר)
לא יכולה לקרוא לזה חברות אמיצה עדיין, במיוחד שיש מרחק בינינו, היא גרה בניו אורלינס.

הזדמנויות שנוצרו בעקבות עבודה או חיים בניו יורק?

אני חושבת שבהחלט הנסיעה לכנס בקליפורניה לא הייתה מתקיימת או לא מתקיימת באותה קלות שבה הזמנתי את הנסיעה לכנס בקליפורניה.

בנוסף המעבר לכאן חישל אותי ואת המשפחה להתמודד מול מצבים לא פשוטים.
לעשות דברים לבד, ללא עזרה. לנוע ולהתקדם וליצור כל הזמן דברים חדשים תוך התאמה למצב החדש.
בלי הבעיטה הזאת מאד יכול להיות שהייתי נשארת בפינה שלי בישראל.

עוד דבר שאני מייחסת לשינוי הקצב כאן הוא השינוי שחל בי ובמודעות שלי לעצמי. אני עושה ספורט כבר שנה וחצי, ירדתי מעל 20 ק״ג (שאת רובם העליתי אחרי המעבר לפה, במיוחד אחרי חופשת המולדת הראשונה, בעיקר מדיכאון וגעגועים) אבל קצב החיים פה תוך התאמה אלי איפשר לי להגיד – NO MORE והתחלתי לשמור על עצמי. להקדיש זמן אלי, כחן, בנאדם פרטי ואז כאמא, אשה, בעלת עסק, חברה, בת ועוד שלל התפקידים.

קצת המלצות מקומיות

• כשאני יוצאת לניו יורק הכי אוהבת לחפש מסעדות טבעוניות שוות וללכת אליהן.
• בודקת בבלוגים של אוכל, עושה גוגל על מסעדות שנמצאות לידי ונכנסת למה שנראה לי מגניב.
• בהתחלה שרק הגענו לפה הייתי חייבת לעבור דרך הטיימס סקוור בכל פעם כדי להרגיש את פעימות הלב של העיר.
• אם יש לכם זמן הייתי מרשה עצמי ללכת לאיבוד ברחובות ניו יורק, לא לחזור מאותה דרך שהייתי בה כבר.

מתחככת עם סלבז

באחד הבילוים שלי בעיר עם החברות (הלכנו לפופ של friends שהיה מגניב בפני עצמו)  הלכנו לאחת המסעדות השוות בעיר  Mercer Kitchen (כך הסתבר לנו, בחרתי אותה כי הייתה לה מנה טבעונית והייתה קרובה להיכן שהיינו) כשיצאנו ראינו את  סינדי קרופורד (חברה שלי זיהתה אותה מיד) ומסתבר שאת אחד ממעצבי האפנה הגדולים מצרפת (אין לי מושג איך קוראים לו תסלחו לי). אחרי ש״התאוששנו״ ממפגש הכוכבים הזה נתקלנו בהתקהלות של כתבים ואנשים עם מצלמות שלופות מחכים ליד אחת החנויות. מסתבר שקים קרדשיאן הייתה שם וחיכו שתצא (ברור שחיכינו..)

נראה לי שרק אז נפל לי האסימון ממש איפה אני נמצאת וחיה ומה קורה כמה מטרים ליד הבית שלי.

אז איך מתחילים?

ללכת למקומות חברתיים, לאו דווקא שקשורים לעסק שלי.
אירועי קהילה, אירועים בעיר.
לכתוב בקבוצות להיעזר ולעזור.
להיות נוכחת.
להביא את האיכויות שיש לי ולא לפחד מכישלון.

כל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד ולא תמיד כולם יתחברו מיד, במיוחד כשאתה ״חדש״.

שואפת קדימה

אחת השאיפות שלי זה להרחיב את השוק גם לאמריקאים, אך לפני כן הייתי בהחלט רוצה להגיע ליותר ישראלים שנמצאים בארצות הברית ולהנגיש את כל עניין השיווק ברשתות החברתיות.
אני מבינה את השוק שהם עובדים בו וגם יכולה לפשט להם את הדברים ולהביא אותם בשפת האם שלנו בצורה פשוטה יותר.

אז ככה זה, אין ברירה

הרבה עבודה, הרבה אומץ, הרבה יזמות והרבה יצירתיות. חן, שאפו על כל העשייה. את משהו! ממליצה בחום לדבר עם חן בכל דבר הקשור בשיווק דיגיטלי וקידום העסק אונליין https://chen-seo.co.il

ויש גם פייסבוק: https://www.facebook.com/kaufmanchen

אינסטגרם: www.instagram.com/chen_kaufman

ויוב טוב: ttps://www.youtube.com/channel/UCD9qwmL0hrWS4BkHNUqvgzQ

תתקדמו ותתמקדו איתה!

מוזמנות לקרוא על עוד נשים שפורצות את דרכן בניו יורק

יעל גולדמן |סטייליסטית בסטייל

מירב פז | Interactive and the City

אם גם אתן רוצות להתראיין פה – דברו איתי annie@dudkiewicz.com