הסתיו הגיע וכבר מריחים את סיוט החורף הקרב ובא. אבל…..עד אז מנסה לנצל את פיסות השמש שעוד באויר. הנה כמה מקומות, חלקם חדשים חלקם לא,

אחרי כמעט ארבע שנים פה בארה״ב של אמריקה, שלושה ילדים מנג׳סים, שני ימי חופש נוספים לסופ״ש ותינוק אחד שמתחנן כבר שנים (בן 46…) לא היתה

השירותים בקראוון סתומים. מי שאי פעם חווה שהות ממושכת בקראוון יודע שזה הסיוט הגדול ביותר של כל שוכני קופסאת הפח על גלגלים. עוד יותר מתהליך

שניה לפני שנפרדנו מ Alaska, Seward בסופת רוח מטורפת שניערה את הקראוון כאילו שני תיכוניסטים,  או ארנבות, הסתגרו בתוכו, סימנו וי גדול גם על ארוחת

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בטיולים זה הרוגע, השקט, הניתוק, האחווה המשפחתית וחיבור האהבה האין סופי בין ילדי. כשמוסיפים לזה את ממד המתבגרת שכולל מצבי

אז ג' (גילי, בעלי, אב ילדי, אהבת חיי, זה שמעלה לי ת'סעיף עם התחתונים על רצפת חדר האמבטיה) קם בוקר אחד בניו יורק האביבית ואמר

אני בדרך כלל לא אחת שתכתת רגליים במקומות המוניים, גדולים, מתוירים, מחוץ לשכונה……שהם בעצם רוב המקומות בעיר. אבל לפעמים חייבים….אין ברירה. הצטרפתי לסיור במטרופוליטן, כמו

אני גם מפגרת (בעדכונים) וגם ממש מזניחה (את הבלוג)… כמה שבועות עמוסים עברו. אז כדי שתדעו שאני כן מעודכנת ולא, לא שוכחת לחלוק את מה