את אפרת פגשתי פעם ראשונה בפינת רחוב אפל, אבל מאוד מאוד טרנדי, בדרום מנהטן (אין איזור אחר למישהי כמו אפרת) אחרי הופעה מטרפת במועדון קטן

אז קר. נכון, לא צריך להתבכיין, עדיין יש המון מה לעשות בעיר כשקר , וכן, יותר מסורבל, בטח אם צריך להלביש את הקטנים במיליון שכבות, לשמוע

בשיטוטי יום יפה, כשלא ממש היה לי מה לעשות וממש לא היה לי דדליין לחזור הביתה…….נראה לכם??? מי בכלל ever נמצא בסיטואציה כזאת??? אבל כן

טוב, צריך להגביר הילוך, תקופת החגים בפתח – עוד לא ממש פה אבל כבר מריחים אותה באויר. אבל יש עוד קצת יותר מחודש ועד אז

אתמול היה פיגוע ממש בבית שלי. זאת אומרת ממש בבית הספר של הילדים. לידו. בכניסה. בבית שלי השני, או הראשון – תלוי את איזה מילדי

תקציר הפרקים הקודים: נסעתי לשבוע עבודה בניו יורק. ההכנות היו קלוקלות, אבל הביצוע מושלם. השבוע עשיתי מה שחמש שנים לא עשיתי בניו יורק. לא, לא ירדתי

העיר לא עוצרת ואני לא מאמינה שכבר תחילת אוקטובר. מזג האויר נעים, אפשר אפילו להשוויץ כבר בז׳קטים שבכו כל הקיץ בארון. מגפי הברך כבר עושות

התקופה הכי יפה בניו יורק (חוץ מהקיץ, החורף והאביב…) היא הסתיו. אחרי שנמסים על האספלט ברחבי העיר כל יולי אוגוסט, סוף סוף קצת בריזה ואויר