״ופה ישלי חדר ספייר, לא כ״כ יודעתמה לעשות איתו, ועוד יש פהשרותים ואמבטיה מלאים. סתם עומד ריקעכשיו – משתמשת בוכאחסון לקניות שלקוסטקו״. היא מראהלי ואני מתאפקתלא לפרוץ בבכיקולני של קנאהעמוקה. חדר ספייר??? אין לי בביתקוביית נייר טואלטספייר!!!! אין לימדף איקאה ספייר!!! אין לי פספרקט ספייר לעמודעליו לבד לגמריבלי שאף מוצץ–קובייתלגו–ילד יגעבי!!!!! שלאלדבר על חדר(!!!) עם דלת (!!!) ושירותים(!!!!) ואמבטיה (!!!!) וחלון(!!!). אמריקה!!!!
אני אסביר.
כשעברנו לניויורק ויתרנו עלביתנו הדל בפרברמנומנם של תלאביב לדירהבשליש הגודל. אמנםהנוף סוף, השכונהסוף, בתי הספרסוף ואפילוהפקרט סוף אבלבסוף היום כשבאלך לשים סוףלילדים, לבעל, לכביסות, כלמה שאני רוצהזה חדר משלי. טוב, עזבו חדר– פינה, פינה משליעם דלת אואפילו סתם קיראלקטרוני בעל מסךאלקטרומגנטי עם אפשרותדחייה אורקולית שכלעצם זר, אוילד פרי בטני, יחטוף זץ׳ חשמליאם יתקרב אליוכשאני מצידו השני. נקודה. סוף.
אני זכיתילחלוק עם בעליחדר (יש!) שרובהזמן מאוכלס ע״יקרציה א׳ וקרציהב׳. מדי פעםהם מסכימים שגםאני והוא (כשהואלא על איזהמיטת אפיריון מוצעתבמצעי משי צחוריםבמלון בוטיק באחתמאחוזות צוקרברג למתקדמים) נוכל לתפוס תנומהבה.
אז למרותמחאות חברנו ש״איזהדירה סחתיין״ והם מתפעלים״וואוו כמה ספייסיש פה״ כשהםיושבים בסלון ושולחיםיד להוציא קצתפיצוחים מהארון במטבח, לי צפוף. הנשמהצפופה לי כשאיןפינה אחת שהיארק שלי. הריהשירותים שלי – הםגם שלו – וגםשל האמצעי שחייבפיפי כשאני בדיוקבמקלחת, והארון שלי– זה גם ארוןההפתעות, שהילדים מזמןגילו והרי שולחן הכתיבהשלי – הוא גםפינת היצירה שלהילדים ומקום לערימת החשבונות. קשה לי לנשום.
ואז ככהסתם באמצע החייםהצפופים פה במהנטןהכרנו משפחה חדשה. קצת התאהבנו ומהרהתחלנו לבלות ביחד. מאון לאון אחרישיטוטים בעיר, מסעדותוהופעות, לא היתה ברירהוהזמנו אותם אלינו. העמדתי מסדר המפקד, דחפתי את כלהבאלגן לארון אצלהשכנים ועליתי עלשמלת משי מנפנפתלא מחייבת כזאתשאומרת ״אני לגמריזורמת בעיר הזאת, אני מלכת הבית, כל מה שחסרזה רק השנדלירונעלי העקב עםהפונפונים״. הםבאו, אכלו, נהנווהלכו. ואנחנו חזרנולבאלגן ומכנס טרנינגמקורס מכיות ק״ל.
ועכשיו תורם– ״תבואו בספונטנית בשישי״. סבבה. איזה כייף. עלינו על משהולא מחייב (מכנסישרוואל של קוס, חולצה גברית שללואי אנד גריי), את הילדים שלחתילמקלחת וממנו התחננתישיחליף את החולצההשחורה מהבוקר לאחתשחורה של הערב. אחרי שצעקתי, התחננתי, זירזתי והקטנה עשתהקולות של קיאהבאובר דפקנו עלהדלת בצד השנישל העיר כשאנימסננת ״כולם לחייך!״.
ואז הםפותחים את הדלתוקולות המלאכים שריםברקע. מאין תרועהאילמת לדירה אליהאנחנו נכנסים. היאכמובן מתנצלת ״אתרואה שאמרתי לךשממש אין לנורהיטים״ – אני מסתכלתמסביב ורואה אתעמוד 72, 73, ו– 74 של קטלוג׳רסטוריישן הרדוור׳ עםנגיעות עמוד 103 של ׳ווסטאלם׳ אבל זהלא שאני כזאתמבינה. הילדיםישר חולצים נעלייםומרוב לחץ, ויופי,הם מתבלבלים ומניחיםאת הנעלים עלשולחן הכתיבה של׳רום אנד בורד׳מהדורת וינטג׳ במקוםעל הריצפה המקוריתהמחודשת משנת 1894.
ואז אנימקבלת את הגרנד טור– סיבוב בדירה. ״כאןאגף הילדים כשבויש 3 סוויטותמלכותיות שכוללות שירותיםואמבטיה לכל אחד, תקרות 17 מטרואת פיית הבאלגןשאוספת את התחתוניםעוד לפני שהםנוגעים בריצפה״. (טוב, את זה היאלא אמרה, אבל ראיתיניצוץ של כנפייםשהתחבאו מאחורי הדלת, שהיא מעץ מלא עםעיטורי זהב כמובן). ״פה שירותים א׳, שירותים ב׳, שירותיםג׳ ושירותים אםשלושת הראשונים תפוסים. פה המטבח (האיבו בגודל שלכל המטבח שלנוכולל פינת האוכל) ופה מאחורה זהמטבח ב׳ ממשלבישולים״. ברור. ״ומהזה פה?״אני שואלת עלעוד איזה דלתעלובה (גם עץמלא אבל הפעםרק עם עיטוריכסף, לא זהב), ״אה – זה – פהיש לי חדרספייר……לא כ״כיודעת מה לעשותאיתו……….״
החדר הספיירמלא בספת פוטוןבגודל קינג, שולחןכתיבה, כסא מנהלים, הליכון, ו224 גלילימגבות נייר מקוסטקו. לא שאני סופרת.
אני חוככת אםלהעיר לחברתי שאםהיא ממש במצוקתרעיונות לגבי החדראני מתנדבת לעזורלה ולבוא לאכלסאותו ככה פעם,פעמיים, שלוש בשבועסתם לשבת בו(או לנמנם). לבדלגמרי. בחושך.
פתאום לתוךחלומי בהקיץ רצההגדולה. ״גור נעלם״. זה לא מושגשלוקחים פה בניויורק בקלילות. אנחנוישר מתחלקים ל3 צוותיחיפוש – המגודל יוצא לכיוון סווטיתההורים (17 דקותהליכה לפי גוגלמאפס), הילדים בודקיםמתחת למיטות (בגודלשל מגרשי קטרגל למתקדמים) ואני וחברתיעוקבות אחרי צעקותעמומות מכיוון שירותיםג׳. אני פותחתאת הדלת ( עץמלא הפעם עםעיטורי ערד) שםאני מוצאת אתבני, בן ה7, עלהאסלה, דומע קמעהועם גרון צרודמצעקות ״אמא,אני קורא לך כבר כ״כהרבה זמן לנגבלי ואתלא שומעת!!!״.
אני מחבקתאותו חזק, כמובןקודם מנגבת, ונשבעתלעצמי: לא עודאחלום על דירותרחבות ידיים, סלוניםשלא נגמרים ופייותכביסה מצודדות. אסתפקבמועט ואהנה מכלקריעת ״אמא תנגבילי״ עם דלתפתוחה כשאני 30 סנטימטרים ממנו במטבח מכינה קציצות.