24 שעות של יום הולדת עם ניחוח ניו יורקי בארץ.ֿ

כל קיץ אני חוגגת יום הולדת. וכל קיץ אני חוגגת אותו בניו יורק. לפעמים אני בוגדת ומוצאת מקומות אקזוטים אחרים אבל תמיד חוזרת לאהבת ליבי וכל מה שיש לה להציע למסיבת יום הולדת בדיוק כמו שאני אוהבת. כל מיני 'קצתים' והרבה 'הרבהים' שתמיד כוללים אוכל, שתייה, משפחה, חברים והרבה אני לבד עם העיר. דייט זוגי רק שתינו.

השנה באזימוט עצבני נגד הזרם, חגגתי בארץ. הייתי סקפטית (עוד בפולניה היא היתה סקפטית…) אבל הארץ כיכבה, הכי הוכיחה לי הפוך על הפוך כמה אפשר להיות קרי ברדשאו למרות חום יולי אוגוסט, בעיקר אוגוסט עצבני, וכמו אצל כוורת, אשכרה שכבתי על אם הדרך, והיא נתנה לי. כמה נתנה, ככה לקחתי.

24 שעות של יום הולדת בארץ

השבוע חגגתי יום הולדת ומיכוון שהגיל כיום ממש לא קובע, מה שקובע הוא כמה טיפולי בוטוקס עברתי, אז אין ממש צורך לציין את שנת הלידה. גם לא השנה. ואמנם זה לא נחגג על בונגלו בפרטי במלדיבים (גיל 40, וכן אני משוויצה), או באיי סאן בלאס בפנמה (גיל 43), או אפילו בסן פרנסיסקו (גיל 42) אבל זה כלל בדיוק בדיוק בדיוק את כל מה שהייתי צריכה (מסתבר שהייתי צריכה ריב עצבני של 3 קרציות במושב האחורי שכלל סינון מאיים ׳סתמו, זה היום הולדת של אמא, תעשו כאילו אתם אוהבים אחד את השניה׳ ). באמת. קצת, הרבה, יין, אוכל משובח, ים ולגונה, ספורט (לא להתלהב…משהו בקטנה), מחלת ים, זיעה במורד הגב, חול בכל הבית, חברים וחיבוק משפחתי. What more can a girl ask for? (אם התשובה שלכם היא יהלומים, אז אני ת׳כלס מסכימה, אבל נשארת אופטימית לשנה הבאה).

אז ככה. נתחיל עם 24 שעות מושלמות.

לפעמים ה Girl's gotta do what a girl's gotta do, ועם כל אהבתי להפתעות, אני רוצה דברים בדיוק כמו שאני רוצה אותם. יש לי חברה שמזמן כבר לימדה אותי שאני, אנחנו, צריכות לתכנן ולהזמין ולעשות ולחגוג כפי שאנחנו רוצות ולא לחכות, לצפות, לקוות שאחרים יקראו את המחשבות שלנו. אז אני, me myself and I, והזמנתי מקום ביקב בוטיק קסום, דרומית לזכרון, צפונית לקיסריה לשקיעה מהממת, נוף חצי טוסקנה חצי סונומה וחוויה שהיא הכי חו״ל ישראלי שיש לנו עכשיו.

המפטונז וסונומה בכרם מהר״ל

יקב אמפורה, יקב בוטיק בן 20 השנה, שלו כרמים בכל הארץ נמצא בחוות מורל בכניסה לישוב כרם מהר״ל למרגלות הכרמל. אוקי, מספיק שיעור גאוגרפיה. אז מה היה לנו פה? שביל בטבע (אפשר לבוא עם עקבים ולא, לא חייבים ממש לגעת ב׳טבע׳) שמוביל למבנה מהמאה 16 (שנבנה לפני 15 שנה) מוקף בגן שכולו כרמים, שיחי בר, תבלינים וניחוח רומנטי. הגן הקטן מאפשר ישיבה מרווחת בחוץ מול הנוף והשקיעה מתחת לעצי תות נמוכים (טוב, לא יודעת אם זה ממש תות אבל זה התאים פה בתיאור). עוד לפני ה׳שלום, מי אתם ולמה אתם פה׳ כבר יש לי ביד טעימה ראשונה של אחד היינות – כי הרי אני מומחית סומליירית קונוסורית של יינות המזרח התיכון מדרום מערב תיזלאמו ואחרי גירגור ויריקה עשיתי כן עם הראש כאילו ברגע זה הכרעתי את היקב המנצח בחבל שמפנייה.

מפה הדברים רק השתפרו. טעימה אחרי טעימה, המון הסברים מגל שכל הזמן פינק וצילחת מולנו פלטת גבינות, ממרחים, מטבלים, פירות, אגוזים, ובגט שלא נגמרה. סתם, היא כן נגמרה אבל אחרי הרבה זמן. היינות זרמו, הגבינות לאט נעלמו והגרפסים התמעטו. לחיים.

מבושמים, מאושרים וקצת מחורמנים סיימנו את הערב עם חיוך על השפתיים.

נקסט

מתנות מסוהו במיטה באיזור השרון

ב 6 בבוקר ביום המיוחל עשיתי את עצמי לא מתעוררת ביקיצה טבעית מהתפוצצות בלונים ליד המיטה ומרחתי את הזמן בחדר עד שקראו לי לרדת (לפחות השנה I woke up like this כללה מקלחת, מייקאפ, מסקרה, ציחצוח שיניים, ליפסטיק, דואודורנט, גלייז, ייבוש, ושמלה שרק חיכתה לבוקר יום הולדת על הילדים והכלב).

וכמו שיאה לילדת היום הולדת – הרבה ברכות, קצת עוגה, מתנות שוות (שתקתקו אותי כמו בפרק של ג׳ואי עם הפורשה), ריקון מדיח, מילוי מדיח, הכנת תיק ים, הפעלת מייבש, חיתוך אבטיח, הכנת כמה סנדוויצ׳ים, קיפול מגבות, אוכל לכלב וחפירה בארגז נעליים למצוא את כפכף ב׳ של ילדה ג׳ – התכוננו ליציאה לים.

פונטה קנה לא רחוק מקיסריה

אני מאוד אוהבת את הים – אל תתנו לג׳ינג׳יות שלי להטעות. כמה שיותר, כמה שפחות מדוזות, כמה שיותר טורקיז, כמה שיותר ריק. מסתבר שגם כזה יש בארץ. חוף מקסים, מעגן שקט, סלעים ומי טורקיז, בלי מדוזות ועם ילדים צוחקים עם אמא שלהם. גם האבא התנהג יפה. פה ׳הכריחו׳ אותי לספורט ימי (באמת היה קשה, עלק) כשאני נהנת מהשקט ומצפייה אמהית בילדים ממרחק של 100 מטר בין הגלים. לא רציתי לחזור לחוף. כמה דקות שהרגישו כמו שעות של חשבון נפש קטן, הודיה, הרבה הודיה, בריזה ובסוף התרסקות יפה בשפיץ מכובד. אין על הים.

פורטוגל עם בגדי ים רטובים ומגש עסיסי

ככה, בבגדים רטובים עם חיוך דבוק לפרצוף אבל תסיסה מבעבעת של ׳הוא לא יכל להגיד לי לזרוק באוטו משהו שיקי-נקי-מתנפנף-יבש!!!!!?׳ התיישבנו לאכול במקום קטן, הכי לא מחייב אוכל טטטעים לאמצע היום. פורטוגזי על המגש בערימות או בסנדוויצ׳ים שמספיקים לכל השבוע. אני תקעתי פרה שלימה אבל בחתיכות קטנות (אם זה מוגש בקוביות קטנות זה פחות קלוריות, לא ככה?!) והילדים כאילו גם, אבל בעיקר צ׳יפס. סבבוש – העיקר שכולם יצאו מרוצים. ולא, לא הספקתי לצלם 🙂 הפורטוגזי בביתן אהרון

אני, המותג, המסך

כבר כמה שנים טובות אני כותבת. מתואר בהנדסה, MBA וניהול מוצר ופרויקטים בהייטק עברתי לצד של כתיבת תוכן בתחום של ה Travel, א-נשים, חוויות, מקומות ועוד. מתחביב זה הפך למקצוע ולעסק. מה עוד? בשנתיים האחרונות נוצר ערוץ חדש וחזק של כתיבת תוכן שיווקי לחברות עם קהל יעד דובר אנגלית. ANNIE D Content Plus. אתרים, אפליקציות, מדיה חברתית, וניהול פרויקטים בתחום התוכן. ואני מתה על זה. ממש. אני אוהבת את הגם וגם ואני מאוד אוהבת לעבוד עם לקוחות שונים במסלולים שונים של תוכן, טון, קהל ומטרות. אני נהנת לבחור את השותפים שלי לעשייה, את הגיוון בנושאים בתכנים, את המעורבות עם חברות בצמיחה והגמישות שאני מאפשרת לעצמי.

עד כאן קצת טפיחה אישית על השכם. ביום הולדת מותר. למרות שכדאי כל יום.

אז כן, שילבתי שעתיים של עובדה ביום ההולדת. ונהנתי מכל רגע. קצת זמן מסך שלי עם הפרויקטים החמים, רק לסגור פינה או לעשות טיפה מחקר. לא יותר מידי אבל שאוכל להתחיל את היום למחרת ברוגע.

דרינקס במיטפאקינג בתל אביב

ואז, הגבר גבר מעדכן, יאללה שעתיים אנחנו יוצאים. בקטנה, רק אני ואת, ככה בקליל. מפה לשם, שמלה חדשה, נעליים הורסות ולא נוחות, שיער נפוח בזכות ולמרות הלחות וליפסטיק לא מספיק אדום (תמיד יש את שנה הבאה לאדום ניקיטה). אז יוצאת לאוטו והופ – חברים אהובים שגררו אותם מהספה מצטרפים לבר תל אביבי הכי ׳מאגניב׳ (כן, המילה קצת מסגירה את הגיל) שיכול להיות ליום הולדת 31. עיצוב פנים של דאונטון אבבי ומשקאות מאליסה בארץ הפלאות. שילוב קיטשי עם מסכה בצבע פוקסיה. Bar Fantastic

שותים ושותות, נהנים ונהנות, משתכרים ומשתכרות. קופצים לפיפי קצר ונשארות ב Powder Room וחוזרות לאייטיז עם כמה בנות 19.6 שמסתכלות עלינו כמו מתלהבות בגיל המעבר או מאגניבות בנות מאה. מזמשנה…..באמאשלי.

היין עלה לי לראש, העיניים מתחילות להעצם והבוטוקס (לא שעשיתי) כבר צריך את שנת היופי שלו, ושלי.

זהו. בנתיים. הכרכרה הופכת לדלעת בדרך לבית בקאנטרי בין הגחליליות שניה לפני שינה מתוקה מתוקה. מסקנות, החלטות ותאוזות משנות הילוך וברור שהיום הזה שלי עוד לא נגמר, לפחות לא עד סוף החודש. חכו חכו לעדכונים.

ומה עם ניו יורק? אתם בטח רוצות לדעת ( וגם אם לא…יאללה פרגנו) ניו יורק מחכה לי! היא שלחה לי וואטסאפ ונתנה אישור לכל הכיף הזה בארץ. היא אמרה שאין בעיה שאני אתפרע ואהנה כי היא יודעת שאני שבויה שלה ולא משנה מה יקרה אני אחזור לחרוש, להכיר, לחשוף ולהתחבק איתה מחדש. וביום ההולדת המושלם שהיה לי (חמסה טפו) היותי חצויה היה לטובתי – ישראלית מלידה וניו יורקרית מבחירה. מזל טוב!