באמריקה כמו באמריקה – תהיה אמריקאי.
אז כשבכורתי באה הביתה ואמרה לי שהם מתחילים ללמוד בבה"ס Ballroom Dancing – עשיתי כן עם הראש והמשכתי בשלי.
אבל כשהשבועות עברו וכל פעם היא זרקה הערה על בן זוג חדש או שבוואלס מסתבר יש 4 צעדים "ממש ממש ממש קשים" הבנתי שזה לא עוד גימיק של מורה מחליפה.
אז ככה – בבה"ס העירוני פה, לא פרטי, כבר 8 שנים מממנים שיעורי ריקודי זוגות – יענו סטייל רוקדים עם כוכבים. רק הרבה יותר רציני. מעבר לדביקות והקיטש האמריקאי – הם רואים בכך – גיבוש כיתתי, פעילות גופנית, פוש לביטחון העצמי ועזרה בדימוי גוף חיובי.
עזבו טיול לנגב…..תנו להם בטנגו.
עזבו טיול לנגב…..תנו להם בטנגו.
מאון לאון – הבת התאמנה מולנו בסלון רחב הידיים שלנו (3 מ"ר) בריקודי וואלס, טנגו וצ'ה צ'ה צ'ה. סבתא דבורה היתה גאה.
ואז – קיבלנו הזמנה חגיגית להופעת סוף החוג. שכלל כמובן בקשה לשמלה מתנפנפת.
הבוקר המרגש הגיע – הוא כלל בכי בגלל שהשיער קופץ, השמלה לא מתנפנפת והאודם בורוד פוקסיה ולא ורוד מטאלי. טוב.
התחגגנו בעצבנות ורצנו לתפוס מקום מקדימה – כי כל מה שרצינו בשישי בבוקר זה לראות 43 מתבגרים בכיתות ה רוקדים טנגו מקרטע.
אחרי 16 נאומים של 19 מורים – נהיה שקט והדלתות נפתחו ואיתם הדמעות.
זוגות זוגות בגב זקוף וחיוך מבויש, על הבמה ברצינות מהממת.
בנים בחליפות קוליות ניו יורקריות ובנות בשיפון פסטלי נוזל ובעקבים קטנים כסופים וזהובים.
ונויה בינהם קורנת באולסטר שחורים גבוהים ומבריקים.
הערת המחברת – הבן זוג הוא יובל. ילד טוב ממשפחה טובה. בדוק!!
