מעצבת עולמית, מדברת ישראלית, מאוהבת בניו יורק | נופר חיימוביץ׳ מ Reason to Be Pretty מתראיינת

עם נופר אני מפלרטטת כבר הרבה זמן. גם אתן הייתן מפלרטטות אם הייתן רואות את כל היופי שלה מהפריטים שהיא יוצרת, מהדירה שלה, מהסטודיו הצבעוני, מה look  והכי והכי הדיאלוג השנון, הכנה, עם אנרגיות ששמות את ניו יורק בכיס הקטן.
אז אחרי שיחות טלפון שהפליגו בין פורטוגל להארלם, חורף אכזרי וימי שמש מאוששים, קצת התחנפויות מצידי וביקור וצילום הסטודיו שממנו לא רציתי לצאת עד שלא אהיה יפה וצבעונית כמותו, יצא גם ראיון וסיפורים על מישהי שהתגלגלה לעיצוב תכשיטים וקהלים בכל העולם. כן, יש פה גם הרבה מבטים מאוהבים כשהיא מדברת על ׳ההוא׳ שאיתה והצצה לתוך ארון הבגדים שמחביא בתוכו הפתעות אישיות.

נופר פשוט מהממת. מילה קצת קלישאית, אבל כ״כ מתאימה פה – בין פרטי הלבוש שלבשה לכבודי (ברור – שרק בשבילי) – אוברול פסים תכלת לבן, ז׳קט עם עצי דקל ואננסים, שרשרת שכולה ׳כל צבעי האביב׳ ועגילים מהסדרה הפרטית כמובן. אז קבלו את ה visual הזה ועכשיו שבו לקרוא איך בחורה מתוקה, עם ראש אחר, הצליחה להגיע מהלימודים בארץ למכור ולעבוד עם לא פחות מ 37 מקומות מסביב לעולם….and counting.  ועדיין, היא צובעת פריטים בסירים אצלה במטבח…..לא מתפשרת על איכות ושולטת באופן מלא בכל פאן של העסק. הפריטים צבעוניים, fine, ממש statement pieces שגם אם לובשים את הפיג׳מה של השכנה עם כפכפי בריכת אבן יהודה נראים סופר cool ומתוקתקים. יותר נכון מתוקתקות. אז בבקשה – הנה עוד Reason to be Pretty.

תעוזת זהות

נופר חיימוביץ'  39.5  נשואה לאלעד שהוא מעצב מהמם ובארצות הברית 10 שנים. גרה ב׳הארלם בייבי׳

טוב, נתחיל מהבייסיק – למה עברת לכאן?

לניו יורק? כי כשסיימנו את שנקר היו לנו שאיפות שידענו שלא נוכל להגשים אותן בארץ ורצינו לחיות את החלום האמריקאי. אלעד התפטר מהעבודה שהיתה לו, מכרנו כל מה שהיה ועלינו על מטוס עם 4 מזוודות. הגענו למיאמי כי היתה שם משפחה והיו קשרים, התחלתי לעבוד, אלעד עבד על פרוייקטים ולא היה לנו רע. אבל בדצמבר היה Design Miami (אלעד הציג עבודה שלו בגלריה) והיו מלא מסיבות ואנשים מעניינים ואירועים ואומנות וממש עפנו. וכשהגיע יום ראשון כולם נעלמו ונשארנו עם מיאמי הישנה והטובה והבנו שאנחנו צריכים לנסוע אחרי כולם, אז שכרנו אוטו ויצאנו לרואוד טריפ לניו יורק (הפעם עם 8 מזוודות כי תרבות הצריכה כבר הגיעה אלינו). הגענו מחום מטורף לקור של מינוסים באמצע ינואר. הסתובבנו ברחוב עם מעילי קסטרו קטנטנים וחמודים. חטפנו דלקת ראות, התאפסנו, מצאנו דירה בהארלם והתחלנו להתייצב. 

איך היה המעבר?

גם אני וגם אלעד תמיד רצינו לחיות פה בארה"ב, לאו דווקא בניו יורק אותה גילינו די מהר, אז מהר מאוד אימצנו את השפה, המבטא, הגינונים האמריקאיים והשתלבנו. 

התגלגלות ההצלחה המקצועית

בגלל שלא באנו עם משהו מסודר כמו לימודים או רילוקיישן, אז מבחינה מקצועית לקח לנו קצת יותר זמן להסתדר. אני סיימתי עיצוב אופנה בשנקר, ועשיתי המון סטאז'ים (חינם ככה זה בתחום שלנו…) בחברות אופנה עם תקווה לקבל עבודה, עבדתי בחברה של רקמות קוטור כמעצבת, אבל אז הגיע המשבר של 2008 והתחום שלנו של העיצוב עצר מלכת. אז אלעד הלך ללמוד ב FIT ואני הלכתי לעבוד בתחום אחר, ובמקביל הקמתי את העסק שלי Reason To Be Pretty כי מהתקופות הכי מאתגרות וקשות אנשים יוצרים דברים נפלאים. 

הקשיים בעבודה

בהתחלה זה לא היה קל. גם העבודה בחינם, גם להיות בת כמעט 30 ולקבל הוראות מאיזו אמריקאית בת 22 שלא מבינה מהחיים שלה, שכשהיא היתה בכיתה ו' את כבר היית קצינה, גם המשבר הכלכלי שקצת תקע לנו את התכניות. ולהקים עסק אמריקאי זה לא היה קל, היו הרבה עקומות למידה והעסק השתנה מאוד בשנים האלה, אבל הי, שנים אחרי ואני עדיין כאן, אז כנראה שאני עושה משהו בסדר 🙂 

נקודות שבירה

היו כל מיני, אני זוכרת שכסטאז'רית באמת שמזלזלים בך ואתה בתחתית של התחתית. פעם שלחו אותי במינוס 7 מעלות בשלג לאיזו חנות די וי די בלואר איסט סייד להביא סרט למעצבת שחיפשה השראה (מה ידעתי אז, הייתי חודשיים בניו יורק, לא היה לי מושג איך להגיע, לא היה גוגל מאפס והטלפון היה פליפ פון) הסתובבתי שעות בקור וחיפשתי את המקום, כשמצאתי אותו גיליתי שלא טרחו אפילו להתקשר ולשאול בחנות אם יש את הסרט במלאי לפני ששלחו אותי. התקשרתי לאחראית בשעה 5:30 בערב להגיד לה שאין את הסרט והיא אמרה לי לחזור למשרד. מיותר לציין שעד שמצאתי את דרכי חזרה המשרד היה סגור. זו רק דוגמא אחת. חוצמזה יש רגעים קשים בעסק כל הזמן. אבל זה חלק מהקסם של העיר הזו. 

ניו יורק באופן כללי היא עיר שהיא מאניה דיפרסיה, אתה רגע למעלה ורגע הכי בתחתית שיש וזה יכול להיות באותו היום. הדבר הכי חשוב הוא פשוט להבין את זה, לקבל את זה ולהמשיך הלאה בכל הכוח, לא משנה מה, להמשיך ללכת מהר מהר כמו ניו יורקר, כי אם אתה עוצר  כל האחרים שהבינו את זה פשוט ימשיכו ללכת ואתה תשתרך מאחור.

נקודות אור מקצועיות

היו לי הרבה איזכורים בעיתונות המקומית, אבל הכי נחשב היה פרוייקט שעשיתי עם מייסיס ואטסי שבזכותו היתה לי פרסומת בניו יורק טיימס ביום ראשון בבוקר (עניין של כמה עשרות אלפי דולרים למודעה כזו). אבל בכל הכנות, מבחינתי כשאני רואה לקוחה נהנית מהפריטים שלי, זו נקודת האור הגדולה מכולן. 

סקס אנד דה סיטי או גירלז?

לגמרי סקס והעיר, מעולם לא ראיתי גירלס. אני תמיד אומרת שאם הייתי רוצה לראות בחורה מתפלספת לבושה בפיג'מה בסלון אני יכולה להסתכל במראה. 🙂 

מי את בניו יורק?

 הכי מצחיק אותי תמיד כל התיירות שבאות לעיר ועפות על עצמן כאילו הן קארי בראדשו, עקבים, איפור, שמלות ערב, הכי מוגזמות (בעיקר בחורף), כאילו עוד שניה מגלים אותן (כשכל הפואנטה בניו יורק היא בדיוק ההיפך. תהיי מי שתהיי, תצאי מהבית עם מה שבא לך, לא משנה מה הכל מכובד ומקובל ובסדר גמור ובכלל לא מעיד על מי שאתה באמת). הדיסוננס בין החיים שלנו כניו יורקרים, למה שחושבים שהם הוא גדול, אז על אף שלא ראיתי בנות, אני מניחה שהחיים שלנו הם יותר גירלז, אבל SATC מוכר יותר טוב. 

קארי, סמנטה, שרלוט או מירנדה?

הכי רוצה להיות קארי, כמו כולן, אני בהחלט הכי קארי מבחינת הלבוש ההומוריסטי והמוגזם (על אך שאין לי אף לא זוג עקבים אחד בארון. במקום זה יש לי אוסף סניקרס מוגזם), אבל בתוך תוכי, תמיד הייתי שארלוט, אוהבת את הבית שלי, מחפשת אהבה ויציבות והכי חננה…

את חיה בשגרה או בסרט?

בשגרה. מה רע בשגרה? היא נהדרת כשהיא בניו יורק 🙂 

אני אגיד לך מה, עם כל הקשיים, אני (וגם אלעד) מאוהבת בניו יורק כמו טינאייג'רית. אני יכולה ללכת ברחוב ולעוף על עצמי שאני כה ברת מזל שאני בוחרת ויכולה לחיות פה (יש כל כל הרבה אנשים שזה החלום שלהם, ולא יזכו להגשים אותו מכל מיני סיבות, אם זה פחד, אם אלה קשיים אחרים). אני חושבת שזה הסוד, כל עוד את מאוהבת בעיר אנושות את שורדת את הכל, גם את החורף (הו כמה שאני בחורה של קיץ!)

חברות- מי ומי?

מגוון שהוא ערב רב. פעם עיקר החברות שלי היו אמריקאיות או זרות אחרות, היום יש לי הרבה יותר חברות ישראליות. יש לי חברה שאומרת שיש שני סוגי חברים, חברים שהם 'חברים של ניו יורק' (כאלה שאת חברה שלהם כי אתם פה ואתם רוצים חברה והם סבבה) וחברים שהיית חבר שלהם גם בארץ שאלה החברים האמיתיים. אז אני בוחרת חברים לפי הקטגוריה השניה. 

וללא קשר אני מהאנשים שפוגשים מישהו באירוע ונהיים חברים שלו לכל החיים. 

הדבר הכי משמעותי|כייפי|מדהים|שעשית בעיר בזמן המגורים פה

פתחתי את העסק שלי. באתי לפה מעצבת אופנה צעירה היישר משנקר, חשבתי שבזה אני אעסוק, בזמן שהותי פה כתבתי טור למגזינים ישראליים על ניו יורק, ראיינתי מעצבים ואושיות אופנה, ביליתי בשבועות האופנה באופן קבוע, אבל החיים בעיר הזו דינמיים והכל אפשרי, אז עשיתי בכלל הסבה והיום אני יוצרת תכשיטים (שאני יותר מתייחסת אליהם כאביזרים משלימים שהם חלק מהבגד וקוראת להם תכשיטים בהיעדר הגדרה טובה יותר). יש לי סטודיו קסום שאני אוהבת לבלות בו שעות, יש לי עסק משלי, הכרתי אנשים מהממים בדרך, הפריטים שלי משמחים אלפי לקוחות שאוהבות דברים יפים, יש לי אפשרות להשפיע ולעשות טוב לאנשים. זו פרווילגיה מטורפת!

הזדמנויות שנוצרו בעקבות עבודה או חיים בניו יורק?

 אני גם אוהבת המון לעזור, למעצבים אחרים, לניו יורקרים חדשים (ולאנשים בכלל), אני פוגשת ככה אנשים נפלאים וממש כייף לי. כל פעם שאני עוזרת למישהו אני גם לומדת ממנו המון וזה באמת עושה לי טוב על הלב. 

יש לי שתי קבוצות פייסבוק, גם את 'ישראלים מסאבלטים בניו יורק' שפתחתי כי רציתי לעזור לאנשים למצוא סאבלט (טוב יותר נכון רציתי שיפסיקו לשאול אותי על סאבלטים בניו יורק :-)) יש שם מעל ל 10,000 איש שמתחלפים באופן קבוע וזה מדהים אותי. אני כל פעם פוגשת אנשים שמספרים לי בהתלהבות איך הם מצאו דירה דרך קבוצה שאני חייבת להכיר… 

ויש לי קבוצה של מעצבות ישראליות (רובן בארץ) שקוראים לה 'עצה ורודה' שבה אנחנו תומכות אחת בשניה ומדברות על שיווק, מכירות, הולסייל, השראה וכו. זו קבוצה מעצימה מאין כמותה. 

מה הכי חשוב לך בעיר אשת מקצוע?

אני באמת חושבת שאת העסק שלי הייתי יכולה לקיים מכל מקום אחר. הוא לא בהכרח ניו יורקי. אבל בהחלט לצאת ולקבל השראה על בסיס יומי, והכי, החופש שלי ללבוש מה שבא לי לפי מצב הרוח. לפעמים זה טוטו ורוד ולפעמים זו הפיג'מה.

לזוגיות- מה ניורק עשתה לכם?

קרבה. תאכלס את רוב החיים שלנו יחד אנחנו חיים פה וכידוע, שנת חיי נישואין בניו יורק משולה לשנות כלב. 🙂 כל שנה שאתה שורד היא שנה טובה, ולשרוג רק שנינו 10 שנים זה בהחלט הישג. במיוחד כי אצלנו זה קצת מורכב כי שנינו באותו התחום (כיום אני מעצבת תכשיטים וגם אלעד עשה הסבה מעיצוב צעצועים לעיצוב תכשיטים) אז השיח לטוב ולרע הוא גם מקצועי וקשה מאוד להפריד. זה מוסיף עוד אתגר…

פריט הכי שווה שרכשת בעיר?

 יש לי ארון בגדים היסטרי ואוסף תכשיטים מטורף. אני לובשת בעיקר מעצבים ישראליים (חלק מהפרווילגיה שכל החברים שלך בארץ מעצבי אופנה) ואני מסתובבת בעיקר עם פריטים אלמביקה, מאיה נגרי, מיכאל יואבוב, Isidora Anne של ליטל אלקלעי ועוד מלא. 

ואני רוכשת בעיקר וינטאג' אונליין (באטסי יש מציאות מטורפות). אני חושבת שהפריט הכי הכי שווה שמצאתי דווקא בחנות היא שמלת וינטאג' מטורפת, ארוגה מפשתן לבן וחוטי זהב, במינט קונדישן, של מעצב מיוון. אני חושבת שזו כנראה היתה שמלה של מארחת משנות ה 70, שמעולם לא נלבשה. רכשתי אותה בתקופה של The Great Gatsby נכנסנו אלעד ואני לחנות וינטאג' בסוהו (אלעד בוחר לי את הפריטים הכי יפים בארון) והיה קולב של שמלות פאייטים בסגנון וביניהן היתה תלויה השמלה ה"מינימליסטית" הזו שהוא בחר. נכנסתי למדוד אותה ובינתיים שאלתי כמה היא עולה. המוכרת אמרה $65. הסתכלתי במבט מופתע והיא התנצלה שהיא לא יכולה לעשות הנחה (מדובר להערכתי בשמלה ששווה הרבה מאוד כסף). אלעד שילם לה מהר מהר לפני שהיא תתחרט…

׳ה׳חנות שלך

בגדים אני קנה בעיקר אונליין, אז אני דווקא אתן חנות סודית לחומרי גלם, שנקראת CJS, חנות של בחור יהודי נחמד ובתו, שקונים סטוקים מחברות ומפעלים שנסגרים. בעבר הם היו במחסן ענק שהיה מסודר ארגזים ארגזים לפי נושאים, פלסטיקים, זכוכית, פנינים, מתכת,  שככל שחפרת יותר מצאת מציאות יותר מטורפות וישנות שזה ברור שאין להשיג יותר (כולל תכשיטים מטורפים). יכולתי לבלות שם שעות עם קריסטלים מהסבנטיס שסוורובסקי לא יודעים שעוד אפשר להשיג, וחרוזים משוגעים שהטריפו לי את המוח. הם אמנם עברו למקום אחר, והחנות צומצמה אבל הקסם נשאר. (החנות מוכרת רק בסיטונאות מה שיש בשקית לפי משקל אתה חייב לקנות והוא מוכר רק לבעלי עסקים).

http://www.cjssales.com/

המקום אליו את בורחת

הסטודיו. אבל כשאני צריכה לברוח מהסטודיו אז לאמפייר סטייט בילדינג, בימים קשים ומתסכלים אני לוקחת רכבת לתחנה ב 34. יוצאת הישר אל זרועותיו של הענק המטורף הזה שהוא כל כך ניו יורקי ומזכירה לעצמי ש I get to live here. זה בדרך כלל מאפס אותי מיד. (אמרתי כבר, טינאייג'רית מאוהבת).

המלצות ניו יורקיות – כל מיני, מה שבא לך

יש כמה מקומות שאנחנו ממש אוהבים לאכול בהם:

http://tacombi.com/

מסעדת טאקו היפסטרית מעולה. התירס שם לא מהעולם הזה ויש אופציות צמחוניות ומרגריטות מעולות ובכללי זה מקום מגניב.

הגו טו שלנו

 http://www.barbolonatny.com/

בר בולונת של עינת אדמוני. על אף העובדה שהיא ישראלית המקום ממש לא (כלומר הוא מתאים גם לישראלים המבקרים כי הוא הרבה יותר ניו יורקי). נכון שיש השפעות כמו כרובית בבמבה ובייגל ירושלמי וקוקטייל שנקרא אבי ביטר, אבל כל השאר הוא פיוז'ן מוטרף כמו שרק עינת יודעת לעשות. האוירה שם תמיד נעימה, האוכל תמיד טעים והמנה שאני הכי אוהבת היא הזיתים המטוגנים שזה הכי בר מצווה באולמי אולמי משנות ה 80. 

נופר רוצה להמשיך לספר ולדבר, ואני רוצה שהיא לא תפסיק. הניצוץ שלה בעיניים כשהיא מדברת על ניו יורק הוא ממש כמו שלי. החיבור שלה למקום ולמה שהיא עושה מעיף. פשוט מעיף. והכל כל כך יפה. פשוט יפה. Reason to be Pretty.

האתר שלה www.reasontobepretty.com

תודה!