זהו נגמר. הוא ניצח. לא, לא החמאס, לא צה"ל.
אני אפרט
(לא לבעלי לב חלש, קנאים, או או נפגעי חרדה)
הקיץ עבר , ומריחים כבר את הסתיו ב39 מעלות שבחוץ. הילדים במוסדות כבר 24 דקות ועוד כ 72 דקות לפני האיסוף של היום הראשון. אחרי הלחץ של הבוקר הראשון (אמא!!!! איפה הטי שירט עם הנצנצים השחורים!!!!???) , העזרה העילאית מבן זוגי ( השעה 8:24 – "אני מוכן – את צריכה ממני משהו….".) והבגרות שהילדים הפגינו לקראת דרכם החדשה ("אממממאאא!!!! ליבי ליקקה לי את הסנדלים!!!!") אני סוף סוף רגועה ונינוחה בסטארבקס השכונתי אחרי שוט של קפאין ישר לוריד ומנסה לסכם את הקיץ שעברנו.
סוריאליסטי. זאת המילה היחידה שיכולה לתאר את מאורעות החודשיים האחרונים.
אני מצטערת להגיד שהחופשה שעברנו, עברתי, היו אחת טובות. קצת לא נעים להודות בזה אבל בהחלט מרגישה ככה.
אז מה היה לנו – קייטנות (הילדים התייצבו כל אחד בקייטנתו ישירות בדרך מנתב"ג), פעילויות חופש מטעם סבא סבתא, ים בריכה ים בריכה ים ממד ים בריכה ממד ים בריכה. ושניצלים נוסח פולניה (נויה שובתת ולא מוכנה לאכול יותר שניצלים עד הקיץ הבא)
זה סגר את עניין הילדים. ואנחנו? אני?
אז ככה.
הקיץ חגגתי יום הולדת עגול – עגול כל כך שישר עליתי 5 קילו, וקניתי את התחתונים שנינט מפרסמת בבית אבות. אבל בעלי (שיחייה) החליט להפתיע. לצערי!!!
בבוקר בהיר, הביל ושקט – אחרי 35 הפצמ"רים הראשונים הכריז "יש לך 24 שעות לארוז, נוסעים לטייל, הכל סגור". מה???? מו???מי??? איך???
"את ואני, למשהו קטן תיק עם בגד ים ומגבת"
"רגע, בלי הילדים??? רחוק מפה???אבל מלחמה!!!! אין מצב שאני נוסעת!!! מי ידאג להם??? איך אשאיר את המתוקים לבד??? אולי נבטל??? יהיה לי כ"כ קשה בלעדהם1111 זה ממש חוסר אחריות!!! …….טוב, התיק מוכן……."
"אל תדאגי הכל סגור – יש מקום לינה, יש בייביסיטר, הכל עלי – יש לך 24 שעות רק לסגור את קצוות" אמר הגבר-גבר כולו מנופח ומרוצה מעצמו.
אוקי – "לבייביסטר יש הלו"ז קייטנות של הילדים? יש קצת אוכל במקרר חוץ משניצלים? איפה הכרטיסיית בריכה? העברת את הבוסטר לאוטו? יש כביסה נקייה? הכנת לגור בגד ים ליום ים בגן? לליבי יש חבילת חיתולים איפשהו או שהיא הולכת למחזר את אותו החיתול שבוע? איפה הטייצ רכיבה של נויה? הכנת לבייביסטר רשימת אלרגיות ותרופות? הסברת לה שליבי מחבקת בלילה בקבוק עם 14,5 מ"ל של חלב מלא? ושגור ישן בלי תחתונים?"
"אה……" לגבר-גבר יצא כל האויר כמו בלון יום הולדת אחרי 5 ימים……."אה – אה…..טוב נו…..תסגרי את זה…….בקטנה……." וברח למשרד
אני בחרדות מלחמה, מה-יגידו-השכנים-ואמא-שלי-גם, שכדאי שאעשה שעווה (לא חושבת שנוסעים לחופשת סקי באוגוסט) ואלי כדאי שאספיק עוד סיבוב חדשר כושר אחרון לפני שאני חושפת את הריבועים בבטן (ריבועי הבורקס של אתמול….)
מפה לשם….אחרי עיכובי אזעקות, טיסות שלא נגמרו ו 23 שעות של מחשבות ""האמא הכי גרועה בעולם" ו"הבעל הכי לא מתחשב שבגללו אהיה האמא הכי גרועה בעולם " . העולם נדם. הילדים התאדו והוא ניצח.
איך אפשר להנות כשאני יודעת ש"הוא" ניצח בקטגורית "הפתעות יום הולדת.ימי נישואין, חגיגות היום שנפגשנו ומתנות שנתיות לפעם הראשונה שהוא הוריד את הזבל….." …הרי אני תמיד הייתי זאת שזכרתי, פינקתי, כתבתי כרטיסי ברכה דביקים – גם בימים שהוא לא ממש ידע על קיומם….אבל לא משנה….אני זאתי שתמיד "ניצחתי" ופתאום הוא הרים לי משהו להנחתה כזו שלעולם לא אוכל להתגבר עליה…….אוף!!!!
היה קשה,
אבל בעודי מתענגת על חול לבן בין שמיים שקופים לים טורקיז כבר תכננתי את הניצחון שלי……
חכה חכה……ידי עוד נטויה…
