שבע שעות אחורה | מדריך לאוהבי ניו יורק
כתבתי ספר. אני לא מאמינה שאני אומרת, או יותר נכון כותבת, אז זה. ממש כתבתי ספר. אני!!! שיש לי כתב חרטומים, שאין לי סבלנות לשבת יותר מ 7 דקות רצוף, שבכלל חצי מחיי לא דיברתי עברית, והריצפה תמיד היתה עקומה. כן, יש לי אינספור תירוצים – אבל ממש עשיתי את זה. 186 עמודים של ניו יורק. אמנם לקח לי 5 שנים, 4 קילו למעלה או למטה, עם 3 ילדים, 2 מעברים ובן זוג אחד שחג לו בשמי ניו יורק אבל ספר אחד שלם…יש!
אני אסביר.
איך הכל התחיל
כשעברנו לניו יורק, מי חשב ש-5 שנים קדימה אתעסק בסוגי נייר שונים, גודל פונטים, ושיחות עם מפיצי ספרים. Who knew??? כל מה שרציתי כשהמזוודה נחתה בדירה החדשה ב 20 River Terrace דירה מספר 17m זה שהילדים, תוך דקה, וחצי יתגברו על הג׳ט לג ושנעבור את היום הראשון לבית הספר בשלווה יחסית. כמובן שלא זה ולא זה קרה אבל כן לאט לאט התחלנו, התחלתי, להכיר את ניו יורק ולהתאהב בה מהר מהר. סמטאות, גלריות, מסעדות אפלות, אנשים, הופעות, שיטוטים. ב ה כ ל. נסיתי לשמור הכל לעצמי אבל לא יכולתי. הייתי חייבת לשתף. בהתחלה את המגירה ואח״כ חברים ומשפחה בצד השני של העולם.
ומשם זה התגלגל. בחוץ ובפנים אצלי. מעבר לfun fun fun היו קשיים. לא מעט. עיר חדשה, ילדים שגדלים, משפחה בתנועה מתמדת, שפה, תרבות, מזג אוויר, נסיעות, בדידות, צפיפות. ואני מתעדת הכל. בין הדמעות, הצחוקים, הניג׳וסים של הילדים וכשהבן זוג מטריף. הכל על הנייר ממש כולל הקטע ש’הוא’ אומר לי, כי הוא יודע ש ה כ ל מגיע בסוף לנייר, או מקלדת, ׳יש לי משהו להגיד לך אבל זה לגמרי off the record׳.
ואז אני מתחילה להכיר אנשים ניו יורקים, ישראלים, אמריקאים וכל מה שיש בין לבין. בעיקר נשים מדהימות שמשנות את עולמן ואת מי שסביבן ברעיונות ועשייה. גם עליהן אני רוצה לכתוב. ואז גם על אוכל, הרי זה טעם העיר. אז גם על אוכל ומה יש מאחוריו – האנשים, המקומות.
כותבת, עושה הפסקות לעיתים, נוסעת, חוזרת וממשיכה. ממש.
הרי יש כ״כ הרבה סיפורים, חידושים, שינויים ואני מרגישה שבא לי לתפוס הכל שלא יברח.
אז כתבתי
אז כתבתי, ופתאום יש קוראים ובעיקר קוראות. שמבינות, שצוחקות איתי, שרואות אותי, שמקשיבות. אני לא לבד. קהילה קטנה. ופתאום יש לי מזכרת של החוויות, להסתכל אחורה ולהזכר. ופתאום יש לי המלצות כשמישהי שואלת ׳תגידי, מה אני עושה עם הילדים כשקר אבל לא רטוב כשהאמצעי טבעוני ולי יש אלרגיה לגזר גמדי׳. ופתאום זה מעניין, לא רק אותי, לעשות עם ׳זה׳ משהו.
אז לפני קצת יותר מחצי שנה, התחלתי לחשוב אולי אני אעשה עם ׳זה׳ משהו. בכלל לא ידעתי להגדיר מה זה ה׳משהו׳ הזה. אז בעדינות ובשקט שאלתי. חברה חדשה, שהפנתה אותי לספר אחד שממנו צץ שם אחד של אישה אחת שממנה הגעתי לעורך אחד ויחד עם אשת שיווק אחת, ישבנו וחשבנו. בנינו תוכנית. הסתכלנו על תוכן, פינטזנו באוויר אבל גם הסתכלנו עם טבלאות אקסל. וחשבתי, וחשבתי, וחשבתי וחשבתי.
וחשבתי
והחלטתי בשקט בשקט. פחדתי, התביישתי, לא נרדמתי, שמרתי סוד. למה? לא יודעת. אולי כי אני לא מאיר שלו, או יאיר לפיד (לפני כל השטויות שלו בפוליטיקה), אני לא קנדיס בושנל, ואני לא קרי ברדשאו (כן, יודעת, היא דמות פיקטיבית אבל…תנו לי לחיות את החלום דרכה).
וכמו מנהלת פרויקטים טובה הכנתי תוכנית עבודה, לו״ז צפוף, בניתי תקציב (שעד כה כל קשר בינו ובין מה שקורה בפועל מקרי בהחלט), וגייסתי את הטוב שבצוותים שבראשו עומדת הגברת בכבודה ובעצמה, זאתי עם המצב רוח המשתנה מרגע לרגע, שמחבקת או בועטת בך תלוי עונת השנה, זאת שמאפשרת להציץ לכל המקומות הנסתרים שלה וגם לאלו שעל גג העולם, זאת שמדלגת עם הילדים ומפלרטטת עם הגדולים אחרי רדת החשיכה, זאת שמרוקנת לך את כיס אבל משוויצה בשפע שלה בכל רגע נתון. זאת שעליה אני חולמת בלילה.
ניו יורק, ניו יורק.
ויצאתי לדרך
כתיבה, צילומים, עריכה, מחיקה. וחוזר חלילה. תכנון מסלולים, רענון טורים ישנים, משא ומתן על מה כן ומה לא. תוכנית עבודה ראשונה. או שלא. ואז פתאום, לא, רגע, משנים. שליפת Plan B. מחקר – קצת הסטוריה, ראיונות אישיים עם ניו יורקרים שכדי בכלל לתפוס אותם צריכים להגביר את הקצב לשעון ניו יורק. עדיין לא רואה בכלל את התמונה המלאה, רואה רק מילים שנערכות ונמחקות באותו קצת שהן מופיעות על המסך. עיצוב. סבב ראשון, שני ועוד אחד just in case. איורים, בחירת תמונות, בריינסטורמינג לשם, עריכת מבוא ורשימות נוספות. זה לא נגמר.
ועוד. חוות דעת, החלטות כריכה, עימוד, סוג הנייר ומימדי הספר.
עד היום
היום אני עומדת פה עם היד על ההדק. מוכנה עוד שניה לספר לכל העולם, או לפחות ל23 חברי פייסבוק, על ה׳ספר׳ שלי. שלי. באמאשלי. שבו אני מגלה על המקומות ש ל י. שא נ י אוהבת. שהם ב ש ב י ל י ניו יורק. שאליהם אני בורחת לבד או עם חברה או עם האהוב או אפילו עם הילדים.
אז, פעם ראשונה שאני מרימה את הראש מהמסך ויוצרת איתכם ממש קשר עין – יאללה, בואו, כנסו, תתרשמו. מבטיחה לא לאכזב.
שבע שעות אחורה | המדריך לאוהבי ניו יורק
אז אם אתם רוצים את ניו יורק אצליכם קרובה מתמיד, מוזמנים להזמין את הספר כבר עכשיו, וברגע שיצא מהדפוס (Hot off the press) הוא יהיה כבר בדרך אליכם.
2 מחשבות על “כתבתי ספר, באמאשלי”
איזה מרגש!!! את כזאת מלכה כשרונית. מחכה בקוצר רוח לקרוא את הספר וחולמת לבדוק כל אחת מההמלצות שלך בו.
איזה כייף! תהליך כל כך מרגש.
יאללה,מחכה כבר לקרוא!