נתחיל מהתכל׳ס:
Top Ten של איך הופכים לשחקנית בניו יורק?
- עובדים קשה בארץ כדי להרוויח מספיק כסף להתחלת חיים כאן
- בוחרים בתי ספר למשחק / טסים להיבחן אליהם / שולחים אודישן (וכמובן עובדים קשה לקראתו)
- טסים ללמוד משחק בארה"ב, לוקחים כל מה שאפשר מהלימודים ומנצלים כל רגע ללמידה ועשייה.
- עושים בוק מקצועי של שחקן ומכינים רזומה, מתכוננים לחיים בחוץ, אולי מקימים אתר
- מסיימים לימודים, נרשמים לאתרי האודישנים הרלוונטיים ומתחילים לחקור על כל הזדמנות להיבחן
- אודישנים, אודישנים, אודישנים
- התקבלת! עובדים קשה, מפתחים קשרים מקצועיים ואישיים, מזמינים אנשים מהתעשייה לבוא לראות אותך בהפקות שלך. מזמינים סוכנים!
- לא מפסיקים אחרי הפקה אחת- או שמחפשים עוד תוך כדי אם מתאפשר, או שמיד חוזרים לאודישנים בתום ההפקה. דוחפים הלאה עוד ועוד.
- שומרים על קשר תכוף עם האנשים איתם עבדת, מזמינים אותם להפקות חדשות שלך, באים להפקות שלהם.
- חיים, לוקחים בפרופורציות ומבינים שעל כל הזדמנות שהתפספסה יש רבות אחרות שעוד יפתיעו אותך. אתה שחקן מעצם ההחלטה שזה מה שמגדיר אותך, ועכשיו מגיעה העבודה הקשה
ועכשיו אסביר.
עדי שור, שחקנית ישראלית בניו יורק שעם הרבה עבודה קשה, התמדה, פילפל ישראלי וקצת מזל כובשת את ברודווי, כמעט, אבל את אוף-ברודווי ב ג ד ו ל – מה זה כובשת?! אשכרה עולה על הבמות במרכז העולם, מול כל העולם ואחותו ומגשימה חלומות. הלוואי עלי, הלוואי על כולנו!
הזמנתי אותה לספר קצת איך בדיוק ומה בדיוק קורה מאחורי הקלעים… (קלטתם את משחק המילים?….).
אז בבקשה עדי, break a leg – לכי על זה.
כמה זמן בניו יורק
3 שנים
שכונת מגורים בניו יורק
אפר איסט סייד.
למה עברת לכאן
עברתי לכאן בכדי ללמוד לימודי משחק. התקבלתי לבית ספר (The American Musical and Dramatic Academy (AMDA שהוא אחד מבתי הספר המובילים בתחום מחזות הזמר. המטרה הייתה לסיים כאן לימודים ולהתחיל לפתח קריירה כשחקנית בעיר.
איך היה המעבר
המעבר היה לא קל – אני מאוד קרובה למשפחה שלי ולעזוב אותם ואת החברים הקרובים שלי לא היה קל. הכי קשה היה להיפרד מהכלב שלי. היה לי מזל, כי עברתי עם בן זוג לארה"ב והיו לי כמה חברים שכבר גרו כאן, אז הנחיתה לא הייתה יותר מדי קשה.
התגלגלות ההצלחה המקצועית
בישראל התחלתי להשתפשף בתחום מבחינת זה שהייתי בסוכנות, לקחתי קורס משחק מול מצלמה ידוע בשם צ'בק בהנחיית שחר רוזן והלכתי בקביעות לשיעורי בלט, פיתוח קול, משחק וקריאת תווים. הלימודים בAMDA היו המתנה הכי גדולה שאי פעם קיבלתי. בית הספר הזה מיוחד מפני שהוא לא רק מלמד אותך חוקי יסוד, היסטוריה וטכניקה אלא מספק לך כלים לחיים המקצועיים.
ואז יצאתי לעולם האמיתי…
סיימתי בפברואר 2018, הופעתי בכמה ערבי קברט בהם שרתי שירים מתוך מחזות זמר ותוך שלושה חודשים קיבלתי את התפקיד הראשון שלי בעיר- תפקיד ראשי במחזמר. חברת ההפקות של המחזמר זכרה אותי מאחד מערבי הקברט שהם הפיקו בהם השתתפתי, וכך קיבלתי את התפקיד. משם הכל התגלגל – עבדתי קשה ועשיתי עוד פרויקט ועוד פרויקט… השתתפתי בהצגות, מחזות זמר, מופעי מוזיקה, סרטי סטודנטים ופרסומות. השתתפתי בפסטיבלים ידועים בעיר ובתחרויות מוכרות (אחת מהן שודרה בלייב ביפן! הייתי אחת מארבעת הפיינליסטים בתחרות שירה). הופעתי בתוך העיר ומחוצה לה, טיילתי עם הפקות בהן השתתפתי… לקחתי חלק בפרויקטים מקוריים כמו The Spyglass Seven של מייקל סיבולד. השתתפתי גם כן בהצגות מוכרות כמו למשל המחזמר Annie (עם Plaza Theatrical) . יש עוד המון לעשות אבל הייתה לי התחלה ממש נפלאה.
איך בכלל נהיים שחקנים בניו יורק?
אני חושבת שלכל אחד יש את המסלול שלו וקשה לי לענות על דרך אחת מדויקת, כי יש המון פרמטרים לעניין.
- קודם כל- אזרחות. אם אין לך אזרחות אמריקאית, אתה תצטרך למצוא ויזה מסוימת כדי להיות מסוגל לעבור לכאן. אם כבר יש לך קריירה מהממת בישראל, אולי תוכל להגיש ישירות בקשה לויזת אמן. אבל אם אתה בתחילת דרכך, התשובה שלך היא להירשם ללימודים כאן.
- חשוב לציין שלימודי משחק בארה"ב הם יקרים בצורה בלתי רגילה, אבל זה לא בלתי אפשרי. לכל בית ספר מחיר משלו, ולכל בית ספר יש מלגות שאפשר לקבל. אני קיבלתי מלגה גבוהה ל AMDA שעזרה לי מאוד
- אני גם חושבת שמי שרוצה קריירה בניו יורק בתחום המשחק יכול רק לקבל תועלת מהלימודים. זה נכון שלא חייבים ללמוד משחק כדי להיות שחקנים, אבל בעיקר בתחום התיאטרון זה מאוד, מאוד עוזר וגם גורם למלהקים לקחת אותך יותר ברצינות. בתי הספר כאן מיועדים להכין אותך למקצוע הזה בצורה הטובה ביותר, בידיעה מלאה של איך התעשייה כאן עובדת.
- הצעד הבא זה אודישנים. יש כאן אתרי אודישנים ידועים כמו Backstage או Actors Access שמתפרסמים בהם מדי יום ביומו אודישנים. צריך ללכת כמה שיותר לפרויקטים שנכונים לך, להיחשף, ללכת בגישה של "אני בא ללמוד מחוויית האודישן וליהנות" ולא בגישה של "אני חייב לקבל את זה". אבל חייבים לנסות, וככה ממש כמו שמתאמנים במכון כושר ולא חושבים רק על התוצאה אלא על הדרך, ככה מתאמנים באודישנים. אם ממשיכים להתמיד ולא מתייאשים, בסוף מקבלים פרויקט, ואז עוד אחד, ויוצרים קשר פה, ויוצרים עוד קשר שם… ופתאום הבמאי הזה זוכר אותך, וככה זה מתגלגל.
- חשוב לציין שלא קל כאן להשיג סוכנות, בייחוד לא לשחקנים זרים. יש המון הזדמנויות שאפשר להשיג בלי סוכן, פשוט צריך לפקוח את העיניים. ניו יורק מלאה בהזדמנויות לכל תחומי המשחק.
- אם מצליחים לצבור כאן מספיק ניסיון וקשרים, ובסופו של דבר גם את המסמכים הדרושים, אפשר להגיע לקבלת סוכן, להתקבל לארגון השחקנים הידוע Equity ולהופיע על הבמות הגדולות.
- אדגיש שמדובר בדרך לא קלה לבחור לעצמך, אבל מי שבוחר את המקצוע הזה לא מחפש את הדרך הקלה J ומה שכיף בעיר הזאת זה שהיא מלאת הזדמנויות, לא הכל זה "ברודוויי". אפשר למצוא באמת כל יום אודישנים, איזה מיוחד זה?
מה היית צריכה לעשות מהארץ כדי לעבור לניו יורק?
קודם כל הייתי צריכה לעבוד המון כדי להרוויח הרבה כסף. לחיות בניו יורק זה לא זול, והלימודים מאוד יקרים. במה לא עבדתי?? הייתי בייביסיטר, מזכירה, במאית, מוכרת בדוכן תכשיטים, טלפנית במשלוחי אוכל… הייתי מאוד חדורת מטרה. בנוסף לעבודה גם עבדתי לקראת הלימודים כמו שציינתי בלקחת המון שיעורים בתחומים שידעתי שאלמד בבית הספר, כדי שהנחיתה תהיה לי קצת יותר רכה.
לחפש עבודה זאת עבודה
הייתי בסוכנות ועשיתי אודישנים נון-סטופ ובחלקם גם מאוד הצלחתי וקיבלתי אודישנים חוזרים, אבל אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, ואם הייתי מתקבלת לאיזו הפקה אולי לא הייתי מגיעה לכאן. הייתי צריכה לשלוח אודישן מצולם לAMDA ולספק להם את כל הדברים שהם ביקשו – מבחן Toefl שבוחן אותך על היכולת שלך להשתמש באנגלית אקדמאית, ציוני בגרויות, מכתבי המלצה ועוד המון המון אינפורמציה. זה תהליך בירוקרטי מתיש אבל הוא מסתיים בסוף והתוצאה לגמרי שווה את זה.
איך הגעת להתעסק במה שאת עושה היום
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי להופיע, לשיר ולרקוד בכל מקום אליו הגעתי. אני לא אשכח בחיים שאמא שלי לקחה אותי לטיול בת מצווה בלונדון וראינו את מחזות הזמר Fame ו Mama Mia . העיניים שלי לא הפסיקו לדמוע. מעולם לא התרגשתי כל כך בחיי. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות ושאעשה הכל כדי להגיע לרמה הזאת. מכיתה ז' ועד כיתה י"ב הייתי במגמת תיאטרון בבית הספר, גם עשיתי בזה בגרות. כשהייתי בכיתה ח' הצטרפתי ללהקת "השכנים של צ'יץ'" ובה הייתי עד י"ב. לאחר מכן גם הייתי עוזרת במאי של הלהקה ובמאית של הקבוצות הצעירות. מאז האהבה רק גברה וגברה ואני במערכת יחסים עם המקצוע שדורשת הרבה עבודה אבל היא הכי מתגמלת בעולם.
הקשיים בעבודה ? איך מוצאים עבודה?
זו עובדה ידועה שהמקצוע הזה הוא ככל הנראה אחד המקצועות הקשים שקיימים בעולמנו. תחרותיות, חוסר ביטחון עצמי, לקבל סירוב שוב ושוב… בכלל, יש כל כך הרבה אנשים שרוצים להיות שחקנים, בייחוד בניו יורק! אז לא משנה כמה הזדמנויות יש, זה עדיין מאוד קשוח כי יש תקווה כזאת שיקרה לך סיפור סינדרלה (או מה שאנחנו הישראלים מגדירים, סיפור גל גדות ) אבל צריך להבין שזה דורש עבודה. יש ציטוט מפורסם,
"Dreams don’t work unless you do"
וזה ממש כך. כמו שגל גדות עבדה מאוד קשה כדי להגיע למקום בו היא נמצאת היום, כך אתה צריך לקבל על עצמך את העבודה הכרוכה בהגשמת החלום! ולגבי מציאת עבודה… אודישנים, אודישנים, אודישנים. יש כאלה שמתפרסמים בחינם באתרים ובעיתונים כמו Playbill ויש כאלה שאתה צריך להירשם אליהם עם תשלום חודשי/שנתי ואתה יכול לקבוע לך אודישנים. צריך לצאת, להראות את עצמך, ליצור קשרים טובים ורושם חיובי על אנשים מהמקצוע כי אין לדעת מתי תפגוש בהם שוב… וגם אם זה נשמע קלישאתי, פשוט לא לוותר. גם ברגעים הקשים שאתה מפקפק בעצמך וביכולות שלך- לעשות משהו שיעלה את הביטחון, לקחת קורס העשרה בתחום, להופיע באיזה בר ג'אז נחמד, לקרוא ספר… כל הזמן למצוא דרכים לתת לעצמך חיבוק ולא לרמוס את עצמך על התחושות הקשות שבאות עם המקצוע. בסוף זה יעבוד
נקודות שבירה
היו לא מעט. לעיתים הן היו פיזיות, כמו העובדה שאני סובלת ממחלת הקרוהן שהיא מחלה שנדלקת בקלות מלחץ, או העובדה שבסמסטר שלישי בלימודים פצעתי את הקרסול באופן קשה והייתי צריכה לעצור את הלימודים לחודש וחצי ולחזור לארץ לתקופה הזאת. לעיתים הן היו נפשיות, כמו הגעגועים הקשים הביתה או החורף הקשוח של ניו יורק… אבל תמיד מצאתי כוח להמשיך לדחוף הלאה.
נקודות אור מקצועיות
כל פעם שסיימתי פרויקט מסוים זה לווה בהרגשה מפחידה כזאת של "מה עכשיו?". אני באמת התברכתי, כי מהרגע שהתחלתי לשחק כאן באופן מקצועי שוב ושוב קיבלתי הזדמנויות נפלאות בזו אחר זו וזה לא מובן מאליו מבחינתי בכלל. אני זוכרת שבנובמבר ישבתי אצל חברה בבית אחרי שסיימתי רצף של המון הצגות בזו אחר זו ואמרתי לה "מה אני אעשה עכשיו? אין כמעט אודישנים, אין לי שום הפקות באופק" ונורא נבהלתי מזה. יום למחרת קיבלתי שיחת טלפון מ Plaza Theatrical שאמרו לי שהם זכרו אותי מאודישנים להפקה אחרת שלהם, ושהם רוצים שאשחק את התפקיד של לילי במחזמר אנני. בתום שיחת הטלפון כבר חיכה לי מייל עם חוזה ולו"ז חזרות. התקשרתי לחברה שלי וכל כך צחקתי על הדמעות והאנרגיות שבזבזתי רק יום קודם לכן!
מה ההבדלים העיקרים שאת רואה בין ניו יורק לארץ – מקצועיים ואישיים
מבחינת הבדלים מקצועיים, זה בעיקר כמות ההזדמנויות, וכנראה באותה נשימה כמות הביקוש. ניו יורק היא ה-עיר של תיאטרון, אין עיר שמתעלה עליה בזה, למרות שתל אביב היא ללא ספק בירת התיאטרון בישראל. אני חושבת שבישראל יש המון חשיבות לכמה מפורסם אתה, והרבה פעמים בעיקר לתחום התיאטרון לוקחים אנשים עם שם, אנשים שהשתתפו בריאליטי או כבר שיחקו בהרבה הפקות ויכולים להביא איתם קהל. בסה"כ, זה די הגיוני- פרסום מוכר. אבל יש הרגשה שכולם עושים הכל מהכל, וזה יוצר פחות הזדמנויות לאנשים אחרים.
ניו יורק vs תל אביב
נכון שגם פה שחקני תיאטרון מנסים את מזלם גם בטלוויזיה ובקולנוע לעיתים קרובות, אבל יש יותר הרגשה של הפרדה, לא כל זמר הוא גם שחקן וגם דוגמן וגם מגיש תוכנית בידור וגם וגם וגם… ובלי קשר, מטבע הדברים, יש פה יותר מסגרות ויותר הפקות ויותר מקומות להופיע בהם כי זו עיר ענקית עם מלא אנשים שמקדשת את אמנויות הבמה. גם אודישנים בארץ בעיקר מתנהלים דרך סוכנויות, יש פחות אודישנים שמתפרסמים לקהל הרחב, וזה לא בהכרח המצב בניו יורק. מה שכן, בארץ מרגיש לי שיש יותר הזדמנויות לשחקנים אנונימיים להצליח להתקבל לסדרות טלוויזיה או סרטים מאשר להצגות, ובניו יורק זה הפוך. יותר קל להשתלב בעולם התיאטרון.
מבחינת הבדלים אישיים – יש המון! ניו יורק היא מעין קיבוץ גלויות, אז אתה רואה המון אנשים והמון תרבויות שונות. לפעמים יש קצת אוירה של אדם לאדם זאב, אבל החוכמה היא למצוא את המעגל החברתי שלך ולתחזק אותו, כי יכול להיות כאן מאוד בודד מאוד בקלות. בישראל, למרות שאני יודעת שרבים יחלקו על דעתי, יש סוג של חום שאני לא מצאתי עדיין בשום מקום אחר בעולם.
איך את מתחברת לאנשי מקצוע אחרים?
לרוב זה דרך עבודה משותפת- אני משתדלת במידה ויש לי אודישן טוב עם מלהק/במאי לשמור איתם על קשר גם אם לא השגתי את התפקיד, כי אי אפשר לדעת מה צופה העתיד. למשל, פעם הייתי באודישן להפקה והיה לי כל כך כיף שממש קיוויתי שהתפקיד יהיה שלי. לאחר שלא שמעתי מהם יותר משבוע, שלחתי להם מייל שהייתה לי חוויה מדהימה להיבחן מולם ושאני מאחלת להם המון בהצלחה עם ההפקה ואשמח לשמוע על עוד הפקות שלהם בעתיד. הם בתגובה אמרו לי שאמנם הם החליטו ללכת בכיוון אחר עם הדמות אליה נבחנתי, אבל ישמחו שאשחק תפקיד אחר בהפקה שלהם כי הם מאוד רוצים לעבוד איתי. אם לא הייתי כותבת להם, יכול להיות שלא הייתי מקבלת את התפקיד! במקצוע הזה צריך לא להתבייש ולזכור להיות אדיב ונעים לכל מי שאתה נקלע בדרכו כי באמת, באמת אי אפשר לדעת מתי תיפגשו שוב.
חברות ניו יורקיות- ישראליות או אמריקאיות?
זכיתי שיהיו לי גם וגם! קודם כל הקהילה הישראלית בניו יורק היא עצומה, ובין אם זה דרך בייביסיטרים שעשיתי, דרך הלימודים או דרך המקצוע עצמו פגשתי כאן המון ישראלים מקסימים וכיאה לישראלים ההרגשה היא תמיד שהם שם בשבילך כמו משפחה. יש לי גם כמה חברות מהממות שאני מכירה כבר שנים והתמזל מזלי והן חיות כאן, אז זה כיף שיש גם אנשים שהם חברים מהבית. אחת החברות הכי טובות שלי היא אמריקאית והכרנו בלימודים, מאז אנחנו בלתי נפרדות. אני חושבת שאי אפשר לשרוד את העיר הזאת בלי כמה חברים טובים לצידך.
הדבר הכי משמעותי|כייפי|מדהים|שעשית בעיר בזמן המגורים פה
קשה לי לבחור משהו אחד… מכל הפקה שעשיתי בעיר למדתי כל כך הרבה והרווחתי כל כך הרבה. היה לי מדהים להופיע על במת Off Broadway עם המחזמר הראשון שלי בעיר Angels at Work שהתקבל לפסטיבל מאוד מפורסם שנקרא New York New Works Festival, וסיים בתור אחד הפיינליסטים המובילים של הפסטיבל! אני, על במת Off Broadway ! היה לי מדהים לשיר לסם קארנר ודרק גרגור שכתבו כמה משירי מחזות הזמר האהובים עליי, ולקבל מהם טיפים ועצות. ובכלל לקבל השראה מהעיר המשוגעת הזאת שחיה ונושמת את האהבה הכי גדולה שלי בעולם- אמנויות הבמה.
המקום אליו את בורחת
האיסט ריבר. אני מאוד בן אדם של מים – נוף של ים או נהר יכולים מאוד להרגיע אותי. כשאני צריכה לעצור הכל ולנשום לשם אני הולכת, או עם ספר או עם אוזניות ושומעת מוזיקה ופשוט מסתכלת על הנוף ונושמת עמוק. בריחה מנטאלית אצלי מושגת גם דרך שיחת וידאו למשפחה – חמש דקות של שיחה עם אחיינית שלי בת השנתיים ואני מלאת אנרגיות שוב.
מה השאיפות לעתיד?
החלום הכי גדול זה ברודוויי – להיות תפקיד ראשי במחזמר. הייתי מאוד רוצה לשחק במחזמר מקורי ובאיזשהו מקום לתרום ליצירה של דמות. אך עם כמה שזה החלום הכי גדול, יש לי המון שאיפות לעתיד. הייתי שמחה להופיע בסדרת טלוויזיה או בסרטים, בהצגות על במות גדולות ובמות יותר קטנות ואינטימיות.. משהו שלא הרבה יודעים עליי זה שאני מנגנת בגיטרה וכותבת שירים, והייתי שמחה גם לפתח את הכיוון הזה בקריירה ואולי להוציא אלבום ולהופיע עם המוזיקה שלי. החלומות שלי גדולים אבל לא בלתי ניתנים להשגה, ואעבוד קשה כדי להיות ראויה להם ולהגשים אותם!
עדי, וואוו – מחכה לשבת בקהל ולראות אותך מבושמת אבק כוכבים על הבמה. כבר לא אסתכל על השחקים על הבמה באותה הפרספקטיבה. מרגישה שדרכך אני אני כבר חצי הדרך לצאת לדייט עם יהו ג׳קמן. כן…כזאת שיטחית אני 🙂
אז….מחיאות כפיים סוערות ו –
enjoy!
ושניה – לעוד נשים ש׳עשו את זה בניו יורק׳ כנסו לפה.
אם גם לכן סיפור מעניין ורוצות להתראיין, אשמח מאוד לשמוע מכן. annie@dudkiewicz.com
