בתור ילדה שגדלה בחוף המזרחי של ארצות הברית, למדתי שיש דברים הכרחיים שחייבים לסמן עליהם "וי" בסתיו : לקנות את הדלעת הכי גדולה בסופר (ולראות איך חודש אחרי זה היא נרקבת לאט לאט בלי שאף אחד מצליח להרים אותה ולזרוק אותה לפח), בשבועיים לעבור חמישה מעילים עד שמתקבעים על אחד שילווה אותי נאמנות בחמישה חודשים הקרובים (מעיל רוח, מעיר גשם, וסט דייגים, מעיל צמר ומעיל פוך אסקימואי), וקטיף תפוחים בחווה שבה יש גם קטיף דלועים, פינת ליטוף ומתנפחים. ממש כמו פארק הלאומי בחול המעוד סוכות.
אז, גם פה, 30….אה……20 שנה אח"כ אני דואגת למלא את אותן המטלות שניה לפני שמתסגרים בבית עד סוף אפריל.
קטיף תפוחים עם חברים מהשכונה:
